חלמתי על בית קטן וחמים,
שבו אנשים אינם מתווכחים.
חיים בשלווה, בשלום, באחווה,
ואין מריבות בין הדיירים.
הבית קטן, אך מקום לכולם בו
גם שופע ריהוט, כל שתרצה תמצא בו.
תוכל את עצמך להעסיק שם שעות ארוכות,
בדיבור עם חבריך, ללא מריבות.
והבית עתיק, ישן ומיושן,
דיירים רבים הוא ידע ואיכלס.
לכולם היה טוב בו, ידעו לא מחסור,
וכולם אהבו את ביתם השקט.
ועודני חולם - ועוברות השנים.
אנשים חדשים נכנסים אל הבית הקט.
ובעוד בעבר שקט היה הבית,
ודיירים חדשים נתקבלו בברכה -
הרי שהללו נתקלו בשנאה.
וכך התחילה מלחמה על הבית הטוב,
מלחמה ארוכה - מאה שנים נמשכה.
והבית, שידע כל כך הרבה שנים טובות,
ראה לפתע לוויות כה רבות.
ובעודי חולם ורואה כל זאת,
את המוות, הסבל, הנשים הבוכיות
את אשר הם עשו לבית הקטן,
היפה, העתיק, השקט המושלם...
נקטע החלום.
הפסיק ולא שב...
ואני חש אך צער לבית הקטן,
שמקום בו לא רב - אך מספיק לכולם.
אך דייריו עדיין עסוקים בשנאת אדם,
ואינם חכמים מספיק להפנות את ליבם,
לאהבתם ביתם -
הקטן.
המושלם. |