היה קפוא  באותו הלילה.
הם הכריחו אותי לבוא , לא ממש רציתי , הייתי עייף והרוס מהלילה
שעבר.
"לעזאזל! איזה קור" צעקתי לעבר עידו , מרגיש איך שיני נכנעות
לקור ומתחילות לנהל  שיחה שאינה בשליטתי.
ענת עצרה להביט בחנות נעליים , מה אכפת לה? היא מסודרת. מעיל
פרווה ענק מכסה את גופה הצנום.  
ועוד צעיף. צעיף למען השם.
טוב אבל למען האמת זאת אשמתי שלא התלבשתי כמו שצריך. רק סוודר
ירוק וכובע.
רשמתי לעצמי שבאמצע החורף ג'ינס זה לא בדיוק בחירה טובה .
התחלתי לעסות את גבה בעדינות בכדי לחמם את כפות ידי הכחולות ,
והיא די אהבה את הקטע , מאיצה בי להמשיך , לעלות למעלה , לרדת
למטה , לפנות לצד  "מה אני מונית?" שאלתי ברצינות , אבל היא רק
צחקקה והסתובבה אלי , נושקת את אפי ומחייכת חיוך מטריד.
"אתה ממש קפוא , חשבתי לרגע שהאף שלך יתנתק מהגוף". זונה
בת - זונה. , יש לך דביבון מת על הכתף ואת מתפלספת.
המשכנו ללכת , אני מקטר כמו ילד בן 3 כל דקה ספורה , ענת עוצרת
בכל חנות נעליים יוקרתית , ועידו מכונס במעיל הגשם שלו , מביט
ימינה ושמאלה בפרנויה רגעית.
חצינו כביש שגרתי , הרמזור היה מקולקל , מדביק את  מצב רוחי.
"זה כאן" קרא עידו והצביע לכיוון המועדון.
המועדון היה חדש יחסית. מבנה דו קומתי , שחזיתו , מלבד כתובת
הנאון שהכריזה "שועל וארנבת" , היה מאוד דל למראה , 4 חלונות
מנופצים וכניסה , הקיר שרוף. תל -אביב,
איזו עיר מרשימה.
מרגיש איך דמי כבר מזמן קרש , חיבקתי את ענת בכוח ונדמה ששמעתי
את הדביבון נשמתו עדן לוחש "איי" .
"איי" לחש שוב , ושוב . ואז נדחפתי לכיוון פח אשפה מלווה בצעקה
"חנקת אותי כבר , מה יש לך?"
"לי?" עניתי בכעס , "סחבתם אותי לכאן , ללא אזהרה מטאורולוגית
, עכשיו הזין שלי בטח נשר , והביצים כבר מזמן מושבתות ,
ו....אני רוצה הביתה!" פה אני חייב לציין שהרגשתי מאוד מטומטם
על המשפט האחרון וכשענת ועידו החלו פורצים בצחוק רועם , הבנתי
שעכשיו הם הולכים לשבת עלי , טוב נו , היום תורם.
ענת התחילה : "תשמע , זה לא עסק , יכולת להגיד שאתה לא רוצה
לבוא"
עידו המשיך : "אבל רצית , אמרת בעצמך"
ענת הצביעה לכיוון המועדון "המסיבה פה , לא ממש רחוק מהבית שלך
, לך אם אתה רוצה"
עידו סיים : "ואנחנו נהיה פה , לך, קדימה , ותפסיד את ההפתעה
שהכנו לך"
הפתעה? הם לא אמרו כלום על הפתעה , זה בטח טריק להשאיר אותי פה
, בוא נבדוק.
"עידו , בוא רגע לצד" משכתי אותו לכיוון סמטה.
"כן?" שאל בחיוך שועלי
"מה נרקם מבחינת הפתעות היום? , יש איזה משהו שחסכת  בפרטים
עליו?"
"אחי , תשאיר את זה לי , בוא נכנס ותראה בעצמך"
שקרן שפל , הרהרתי .

נכנסו למועדון השועל והארנבת , שם מטומטם להחריד למועדון
בינוני.
לא היה הרבה קהל ברחבה הגדולה , אבל היה במה לשטוף את עיני
החצי סגורות .
עידו נעלם אל השירותים וענת החלה מפלרטטת עם אחד הגברים שישבו
על שולחן הבר ,
ואני , ובכן כבר פה , החלטתי להציב לעצמי אולטימטום : לעזוב
תוך שעתיים .
עם זאת לא תפסיק להסתכל עלי , אני קופץ ותוקע אותה על השולחן
הקטן והעגול הזה.
"שלום" לחשתי לה מרחוק וחייכתי . היא נשקה לאוויר.
זהו. היא שלי.
"תשתה משהו?" שאל הברמן כאשר ניגשתי אליו ודפקתי על השולחן
מספר פעמים.
"לא , אני סתם אוהב לדפוק על שולחן ולהביט בך" הצהרתי .
"נו , אז מה בשבילך ?" שאל לפתע בחוסר סבלנות מודע.
"סילפרי ניפל" עניתי "פעמיים" הוספתי.
"אה , אין כמו המשקה הזה להיכנס לאווירת הזימה והחרמנות" חייך
הברמן חיוך תמים.
מה יש לו לברנש? שאלתי את עצמי , הוא עושה לי דווקא? הוא לא
מכיר אותי וכבר מעלה אותי לעצבים פסיכוטיים .... שייזהר . יש
לי חגורה שחורה. אולי הוא הומו? הומו ? אוי ואבוי.
לקחתי את הכוסיות ועזבתי את הבר , ממאן להביט אחורה. פעם שמעתי
שהומואים שנדלקים עליך יעקבו אחריך עד לבית ויאנסו אותך בחדר
מדרגות , רק בגלל דחף. אבל שמעתי את זה ממשהי . מאיפה היא
יודעת ? אנס אותה פעם הומו?
"קוראים לי יואב" הצגתי עצמי לבחורה .
"נעים מאוד" פלטה . "ולי שולה".
שולה? זה שם שנכחד. לא קיים , היסטוריה , לאימ-סבתא שלי קראו
שולה , אנחנו בשנות האלפיים! זעקתי ללבי. אבל היא נראתה טוב עם
המיני הקצרצר הזה , והרגליים אחה איזה רגליים מוצקות וחלקות .

שעולות למעלה ושם נפגשות עם הבטן החשופה , עגיל קטן בפופיק .
בפופיק. חולה על עגילים קטנים בפופיק. שדיים ברוך השם לא חסר .
אפשר להניח מגש פיצה משפחתית על השדיים האלו והוא לא ייפול עוד
מאה שנה. אבל תמיד אלו העיניים שהורסות אותי , הפעם העיניים
היו די רגילות , שום דבר יוצא מן הכלל בעיניים , חום שקד
שמזמין אותך לקפוץ לביקור. שיערה היה מתולתל פחם. אבל הוא עשה
את כל העבודה בלהדגיש את הנערה הזאת. נושק לכתפיה העדינות
ו....."בבקשה" הגשתי לה את המשקה
היא הודתה לי ולגמה באותו זמן. היא יודעת לשתות רשמתי לעצמי.
"אתה פה לבד?" שאלה בהיסוס קל .
לא! אני פה עם אשתי , איזו שאלה מפגרת זאת?
"כן" חייכתי , "ואת אני מאמין , גם כן לבדך" הייתי חייב להחזיר
לה באותו מטבע הטמטום. להראות לה שגם אני מפגר , קצת.
"כן" אמרה בצער והוסיפה "אתה רוצה לבוא ל....", אבל בדיוק כאשר
רמזה שאני והיא הולכים לאיזה חדר במלון להזדיין עד עלות השחר
משך אותי עידו לשירותים.
כאן קוראים נכבדים נהלנו פרשיית אהבים ביזארית שנמשכה בערך
כארבעים וחמש דקות תמימות.
או שלא.
"תראה מה ההפתעה" אמר לי ופתח את ידו הסגורה כאגרוף אל מול
פני.
שלושה כדורים שנראו כמו אגוזים קטנים שכבו שם ללא מעש , כל אחד
בצבע אחר : ירוק , שחור וורוד.
"אז יש לך כדורים , אז?" שאלתי בכעס
"אלו לא סתם כדורים" נעלב עידו , "אלה סמים". אמר בגאווה.
"סמים מה?" חייכתי את חיוך ה 'הבנתי ,עכשיו בוא נדפוק אחד
ונראה מה יעלה בגורלנו'.
חטפתי מידו את הכדור השחור , ללא סיבה מיוחדת , רק אולי מכוון
שהוא נראה הכי רציני מבין השלושה.
הוא לעומת זאת בחר את הוורוד . "תשאיר את הוורוד לענת" קפצתי
"היא צריכה עדינות אחי"
שנינו צחקנו ובעזרת מי כיור שירותים מזוהם לגמנו את הכדורים.
הבטנו במראה וסידרנו מראנו ואחר יצאנו החוצה , מחויכים ובעלי
בטחון עצמי של קרנף.
אני חזרתי לשולה ועידו הלך לענת .
רקדנו מעט את המוזיקה המזוויעה שנוגנה. ובערך חצי שעה לאחר
שישבנו לשתות עוד סיבוב.
שמעתי את הכוס שורקת לי "ששש....ששש....ששש...." אמרתי לכוס
בחשש. "עוד ישמעו אותך , ואז מה יהיה? השומר ייקח אותך ויזרוק
אותך החוצה. ולעולם לא תכנסי לפה יותר. תהיי מנודה. אף אחד לא
ירצה בך עוד" , כאשר ראיתי שהיא שתקה , אולי נבהלה ממה שאמרתי
לה התערב לפתע הסכין "למה אתה מפחיד אותה ככה?" שאל בקול חורק
"אתה לא רואה שהיא נשברה בגללך , אתה חצי בן אדם".
"היא התחילה" טענתי בכעס "היא רק רצתה להיות חברותית , ועכשיו
תראה אותה , חצי מלאה" זעם הסכין , המזלג והמלחייה החלו רוקדים
על השולחן "עזבו אתכם" קרא המזלג בששון "קומו ותרקדו קצת"
"את רוצה לרקוד איתי?" שאלתי את הכוס  בנימה התנצלותית אבל היא
לא ענתה אז לקחתי אותה בכוח לרחבת הריקודים . התקליטן שם
מוזיקה שקטה ואיטית ואני רקדתי כאילו המחר אינו קיים.
הכוס נאנקה מעט מלחץ גופי והחלה בוכה. "די די" אמרתי . "אין
צורך להיות עד כדי כך סנטימנטלית , זה רק אלוויס" אבל היא
המשיכה לבכות בקול שכבר עלה לי על העצבים , וכעבור עוד דקת בכי
מטרידה הטחתי אותה על הרצפה . זעקתה נשמעה בכל רחבי המועדון .
התקליטן הפסיק את המוזיקה וירד לרחבה מביט בגופתה השרועה על
הרצפה בצער ואז פנה אלי , הרגשתי שהוא רוצה לומר משהו , אבל
בחייכם , מילא כוס אבל שועל , מה כבר יש לשועל שהולך על שתיים
לומר? זה התברר כנכון והוא רק נבח עלי , נביחות קצרות עוקצניות
. הסתובבתי ממנו וחזרתי לשולחן , שולה שישבה שם הביטה בי בצורה
מוזרה להחריד.
אמרה משהו שלא הבנתי , קמה והלכה . האמת היא שהרגשתי די חוצפן
, הרי היא ראתה אותי רוקד עם הכוס. טוב , לפחות לא עשתה לי
סצנה.
השועל זינק בחזרה לעמדתו והחל נובח בהתלהבות .
חיפשתי את עידו . בפעם אחרונה שראיתי אותו הייתה כשהלך להביא
לענת את הכדור. אבל איפה שניהם?
הרגשתי צורך עז להשתין ומיהרתי לשירותים . שם התגלה לי מחזה
מופלא.
עידו וענת היו מחוברים זה לזו בצורה בלתי אפשרית.
ידיו ליפפו את גבה. רגליה היו צמודות אל מעל ראשו וראשי שניהם
היו חסרים.
הסקתי לעצמי שזהו איזה משחק מקדים חדש. שמעתי שיצאה מהדורה
חדשה לקמה סוטרה אבל לא יצא לי לקרוא אותה עדיין.
"הכל טוב?" שאלתי
"בסדר , פחות או יותר" ענתה המראה.
"סתמי , לא שאלתי אותך!"
"אז את מי כן?" שאלה פגועה.
"את החברים שלי"
"אלה החברים שלך?"
"כן"
"אתה מסתובב עם תרבות רעה"  סיננה המראה.
"מה את בכלל יודעת?"
"מספיק בשביל לקבוע עובדות"
די , אני כבר לא יכול יותר לשמוע הרצאות מפי מראה . פח הזבל
שהיה ממול הועף לכיוונה וצרח בקול זועם : "מה אני כבר עשיתי?"
מנפץ אותה לאלף עזאזל. באותו רגע נכנסה ארנבת לשירותים בטענה:
"שירותי הבנות מקולקלים"
"נו אז?" שאלתי
"אז אני חייבת להשתמש באלו!" צעקה.
"תרגישי חופשי אחותי" גיחכתי
היא קיפצה לאחד התאים וסגרה את הדלת . אני , מרגיש פתאום חרמן
בצורה מטורפת הייתי מוכרח לזיין , פתחתי את דלת התא בעצבים.
"מה אתה עושה כאן?" זעקה הארנבת בקול מבוהל.
"מצטער , אבל אני חייב אותך , כאן ועכשיו" עניתי , על קיר
השירותים הייתה קבועה מראה , עוד אחת , הבטתי בה וראיתי טירוף
בעיניים . אישונים שחורים גדולים שמידי פעם עברו את העין וישבו
מספר שניות על המצח. התחלתי לתקוע אותה , החור היה קטן ביותר
אבל ניסיתי בכל כוחי לחדור ודי הצלחתי , לבסוף
כאשר הרגשתי את כל גופי מגיב לעוצמת האורגזמה , השלכתי אותה
ובלי משים הופלה אל תוך האסלה.
מייללת החלה גם היא לעלות לי על העצבים הכה שחוקים שלי ,
הורדתי את המים ויצאתי משם רוכס את מכנסיי , הבטתי בשעון ,
והוא הביט בי , המשכתי להביט בו , והוא בלי חוצפה נעץ בי
עיניים זועמות "מה הסיפור שלך?" שאלתי אותו "סיפור , איך יכולת
לעשות דבר כזה , אתה לא שפוי , צריך אשפוז דחוף"
רתח עלי. "איך אתה מעז?" צעקתי ולא היה אכפת לי כבר "מי אתה
שתגיד לי מה לעשות , כרתת ברית עם המראה? , נהיית אבא שלי?"
והוא לא מפחד ממשיך "ארנבת למען השם , חיה כזו חמודה , אנסת
ארנבת בן אדם , איזה מין חולה אתה?" "אם כל כך אכפת לך ממנה ,
תזרום איתה" וגם הוא הושלך לתוך האסלה וצעק משפט פרידה "תדע לך
שתמיד אהבתי אותך" גם כן חברים הרהרתי ומבטי הופנה לכיוון עידו
וענת שעדיין נשארו באותה תנוחה , אבל הפעם יכולתי להבחין שראשה
של ענת חזר
"ענת , איפה עידו?" שאלתי
"הוא כאן"
"איפה , אני רואה רק אותך"
"יואב אל תזיין את המוח עכשיו , הוא כאן וגמרנו"
ולפתע חזר גם ראשו של עידו
"השלום לך אדם , איך המרגש?" התפוצץ מצחוק עידו "וואו העיניים
שלך נדפקו , יש לך אישונים בגודל כדור יד"
"עידו , מה הכדורים האלו לעזאזל? , זה לא אנושי מה שעברתי"
"אנושי? אל תדבר איתי על אנושיות אה , ומה בעניין כיכר הלחם
ששלחתי לך מקודם , קיבלת אותה?"
"עזוב אותו עידו , הוא די ממורמר כרגע , הוא לא זיין" צחקה ענת

"לא זיין?" צרחתי "הרגע אנסתי ארנבת למען השם!"
כאן השתררה שתיקה מסוימת שמדי פעם נשברה ע"י פח הזבל שהתחיל
לשיר את ג'ניפר לופז.
"ארנבת מה?" צחקק עידו "ארנבת הרים , או סתם שפן?"
זה כמובן יותר מידי העמסה למוח , הכדור הזה מסוכן להחריד , אני
מרגיש את כל ישותי נמחקת וכל עולמי מתנפץ , הכאוס שמחריב את
מחשבותיי פשוט לא מניח לי לחשוב ברציונליות.
"תשמעו" אמרתי ונרגעתי מעט.
"אני חושב שצריכים לחזור , כבר מאוחר"
"לחזור? אבל רק הגענו" אמרה ענת ושלחה חיוך לעידו שהחזיר
בחיבה.
קונספירציה , הם רקמו נגדי איזו אשליה בכדי שאלך לאיבוד. אני
מרגיש כמו אחד מתיקים באפלה
שכל הסוכנים מחפשים אחריו ואין לו שום אדם שיעמוד לצידו . אני
יודע מה לעשות....

חזרתי לרחבה וניגשתי לשולחן שבו הכרתי את הכוס בפעם הראשונה ,
השולחן היה ריק מלבד מזלג
"תקשיב אני צריך את עזרתך במשהו קטן" פניתי אליו
"עזוב , אתה לא רואה שאני נח?"
"בבקשה ממך , אני מתחנן"
"תשמיע פרטים ונקוב במחיר ואז אולי"
לקחתי אותו לצד והבהרתי לו את תוכניתי והבטחתי לפצות אותו עם
הכל יעלה יפה.
"תשמע..." החל המזלג לומר אבל בדיוק אז ירד השועל מעמדת
התקליטן
"קדימה עכשיו" קראתי למזלג והוא ישר נעמד בתנוחה מאיימת.
זינקתי אל השועל במהירות מופרעת המזלג כיוון את עצמו לצווארו
של השועל , והשועל מבלי להרגיש
נבח נביחה קורעת בזמן שהמזלג זינק לעבר הבשר , נועץ את שיניו
הכסופות בתוך פרוותו שהתמוססה בדם ומסתובב בעומק החתך , פוער
אותו עד שכבר נמצא בצד השני . מאיפה מגיעות כל הצרחות
המזוויעות האלו?? מה הולך פה ??? משכתי את השועל לעבר השירותים
, שם ענת ועידו עסקו במיני ליקוקים "אה?" פנה אלי עידו שולה
מעט שיערות מערוותה של ענת "יפה מאוד , אז הרגת שועל , עכשיו
תן לנו בבקשה קצת פרטיות" באותו רגע מישהו הניח על כתפי יד
חסרת רחמים הסתובבתי וראיתי עץ גדול וירוק "עץ? עץ?
עעעעעעץץץץ? מאיפה אתה הגעת מזדיין ?" צרחתי בכל כוחי , "הגעתי
כאשר ראיתי מה עשית , תתבייש לך" ענה העץ "אתה צריך לבוא איתי
עכשיו"
"אני לא בא אתך אפילו אם במקום הזה שלך יש 400 בחורות מדהימות
עם שיני זהב" כן שיני זהב. לכל אחד יש סטייה , לא?
"אה , במקום הזה אין שיני זהב ולא בחורות , מקסימום מיטה כסא
ושולחן" קבע העץ והכל לבסוף החל מתבהר לי , הוא רוצה לקחת אותי
לבית מלון , הוא רוצה לתקוע אותי "אתה עץ הומו מה?" לא מספיק
הברמן , אבל גם העץ , מה יהיה איתם ,חודרים לכל חור. "סליחה
אני מה?" שינה העץ את קולו למבוהל
"הומו , ה ו מ ו!!!" צרחתי ובלי לשים לב נפלתי לרצפה , המקום
היה רווי בשתן וכל בגדי נספגו
"אני לא הומו" ענה העץ בלחש , "רק דו-מיני"
"כן בטח , לועס אבזמים שכמותך , לך לברמן , בקש סליפרי ניפל! ,
אולי יעשה לך איזו טובה"
העץ נעלב , הלך. אני תפסתי את עידו משכתי אותו מענת וסטרתי לו
בכוח "עכשיו הולכים , למה אם לא , אני שוחט את שניכם עכשיו ,
יש לי קשרים עם המזלג , ואני ראיתי אותו בפעולה , חסר רחמים
הבן זונה"
"בסדר , בסדר" קרא עידו והרים ידיים "בואי ענת הולכים".
היציאה ממועדון השועל והארנבת הייתה קלה , שום מראות , פחים ,
כוסות עצים ושאר חיות לא הפריעו לנו לעבור. כבר לא היה לי קר
והשפעתו של הכדור החלה יורדת , או שמא רק מתחזקת?
הבטתי לכיוון שעוני וראיתי כי נעלם , "כוס אמק , דפקו לי ת'
שעון" צעקתי ,
"איזה דפקו יא קרוע , הנה הוא פה" אמרה ענת והראתה לי "וואלה ,
נכון" נרגעתי
והסתכלתי על השעה , 6:00 בבוקר , 'בילינו' יותר משבע שעות
במועדון המקולל.

"מה קרה שם?" שאלתי יותר מאוחר את ענת
"סתם , רקדנו ונהנו" ענתה ביובש
"לא יכול להיות , ומה עם השועל?" שאלתי בתדהמה.
"אתה עוד דלוק? , איזה שועל בראש הזה שלך , מקסימום חתול" צחקה
ענת
הצחוק שלה הרגיז אותי מאוד והלכתי ממנה בלי לומר שלום.
בבית התיישבתי מול הטלוויזיה מדפדף בחוברת הכבלים , יש שידור
חוזר של משפחת סימפסון , מתחיל בשמונה . הבטתי בשעון והוא הביט
בי "מה עיניינים?" שאל , מסובב את המחוגים למעין חיוך.....

עוד פעם ?
מתי זה כבר יפסק.......