שוב הופר השקט השטני
חיילי השלטון הדיקטטורי מקיפים החצרות
הבתים מוקפים בגדרות חשמליים אנושיים
זכות הביטוי נכלאת, כל הפוצה פיו נפרד מהחיים
ענני עשן שחורים, פצצות עולות באש נפולות על השדות
פרחי אביב רעננים, טבע נכלה תחת מלחמות נצחיות.

ילד קטן נורה, מראשו נוזל הדם
אלוהים מביט ממרומי שמיים סיגר בפיו המגחך
חיילי דיקטטורה אונסים נשים בתולות
את האנושות הלא אנושית מפיצים ברחובות
דמעות מהולות בדם טרי נשפכות לנחלים
את מי הכינרת ממלא ריקבון המתים.

בוקר עולה שחר אדום מאש הפגזים
שקט שורר על הרחובות ההרוסים
שוב חוזר השקט השטני
שקט שיביא לסוף ההרסני.