יוצאת לבמה בריחוף של ציפור דרור,
חופשייה ומאושרת להופיע מול קהל.
במהלך המופע מעלה מילים על שפתיי,
מילים שפזורות בשדה הדמיון אי שם בדרום התודעה,
גופי נא לצלילי המוזיקה המתנגנת ברקע,
תנועותיי מעודנות זורמות כמו מים שזורמים על סלעים.
בסוף המופע, קולות מחיאות הכפיים,
חודרים אל גופי כפלחי אנרגיה ומגיעים לכל איבר ואיבר.
המופע נגמר, ואני קורנת.

יוצאת  לבמה בריחוף של ציפור דרור,
משחקת,
רוקדת,
מילותיי עולות אל על
ומרחפות אי שם בתכול האינסופי,
תנועותיי זורמות,
קלות כנוצה.
תנועותיי מרימות אותי אל על,
אני עפה.