"נוח מבקר הלילה בדנמרק"
סיפרה האם לבנה,
עת עטפו יחדיו פת לחם, זוג בגדים,
שני פמוטים.
"נוח מבקר בדנמרק הלילה"
אמר אב לבתו,
"בתיבותיו הוא יצילנו,
ממבול ארוך.
בסירתו יחדיו נשוטה,
אל חוף מבטחים,
עוד תבוא יונה אלינו
עם עלי זיתים".
נאספו הם אז ביחד,
אלפי עולמות ומלואם,
על שפת המים הקפואים,
לבריחה בים.
כל דוגית, וכל אסדה,
כל תיבה וכל קרש,
אספו נוח וחבריו הדנים -
בחרש.
והעלו אותם,
קבוצות, קבוצות
אל התיבות,
ושלחו אותם -
לחיות.
ויראו אם ובנה,
ויראו אב וביתו,
אדמה באופק
משסיים הלילה את משמרתו.
"לילה זה לעד תזכורו"
לחש השחר וצחק
"את הסיפור לעד תשמורו,
את ביקורו של נוח -
בדנמרק". |