אוטובוסים זה לא נושא מעניין בפני עצמו - אלא אם כן אתם חברי
אגד או דן.
מה שמעניין אותי זה כל נושא הנסיעות באוטובוסים, או יותר נכון,
האוטובוס כקונספט של חיים.
כמוצ'ילר בדרום אמריקה, הכותרת הזאת - האוטובוס כקונספט חיים
היא פחות הזויה משהיא נשמעת.
פשוט מאוד יש כל כך הרבה נסיעות ארוכות באוטובוסים, שהעניין
הזה הופך לחלק אינטגרלי מהחיים שלך.
לא שהייתי בתול בעניין הזה גם קודם.
בתור חייל היו לי הרבה נסיעות של 6 שעות ויותר מאילת עד לתל
אביב וצפונה.
כל אלה הביאו אותי לכתוב את המסמך ההזוי הזה על חיי
באוטובוסים.

הבעיה הראשונה שעומדת בפני אדם שעולה לאוטובוס, היא לאן
האוטובוס נוסע בעצם.
יש כאלה שיגידו שזו בעיה שרצוי לפתור לפני שעולים על אוטובוס,
אבל תגלו שלפעמים רצוי ומצוי לא נפגשים כל כך מהר.
אחרי שכבר עליתם לאוטובוס, כשנצא מנקודת הנחה שכבר מיצית את
אפשרויות הבירור המסורתיות בתחנה על הקרקע (מודיעין, קופת
כרטיסים, נהג טועה או סתם הצקה לצופה תמים), האופציה הרשמית
הכי טובה והגיונית היא לפנות לנהג - הרי הגיוני שהוא ידע לאן
הוא נוסע.
הבעיה עם העניין הזה מתחילה בנהג עצמו.
הנהג הוא אישיות עסוקה כשזה נוגע למידע עתידי בקשר לתנועת
האוטובוס - כל דבר שקשור ללאן האוטובוס נוסע, מתי מגיעים, אם
הוא עוצר איפשהו בדרך במקום ספציפי, או אם עברנו כבר תחנה
ספציפית, הוא בבחינת לא שווה תשובה, או לחילופין שווה תשובה
רפה - שלהבנתה נדרשת שמיעה של חתול.
כל זה משתנה כשמדובר בעניין שנוגע לעניניו של הנהג - כמו חוסר
בכסף לכרטיס או "תתקדמו עוד פנימה", הנהג מפתח לפתע מיתרי קול
של אריה עם טחורים, ויכולת קולית בהתאם.
הבעיה מתעצמת כשמדובר בנהגים שדוברים ספרדית בלבד.
איתם גם יש בעיית הבנה הרבה יותר בסיסית - וזה הופך להיות
קריטי במיוחד לאור העובדה שחוסר בעודף זה דבר נפוץ בדרום
אמריקה.

אז אחרי שגילינו שאי אפשר לתשאל את הנהג, או שגם אם אפשר, אז
לא עם תועלת, ניגשנו לשאול את אחד הנוסעים שעל האוטובוס.
התופעה הזאת, שמוכרת כעיוות הזמן-מרחב בתחומי גופים גדולים
בתנועה, מזכירה קצת את הפרודיה של דגלאס אדמס על התכונות
המתמטיות של חשבון בביסטרו איטלקי, וראויה למחקר רציני.
הכוונה היא כמובן לתוצאות סקר מהיר בין נוסעי האוטובוס (תופעה
שמופיעה גם בין נוסעי כל כלי תחבורה ציבורית), בנושא "לאן
מגיעים, איזה תחנה עברנו, מה התחנה הבאה" או סתם, "מה השעה",
יביא למגוון רחב של תשובות שונות אחת משניה, ושכל אחת מהם
קשורה קשר קלוש לתשובה הנכונה.

אז כמו שאמרתי, המידע על האוטובוס אבוד, אז התקווה היא להשיג
אותו לפני.

הבעיה הבאה שנדרשים אליה, אחרי שנרגענו לגבי היעד, או לפחות
נואשנו, היא איפה לשבת.
יש כמובן את השאלה הקבועה, ליד החלון או ליד המעבר.
אני אישית מעדיף את החלון - גם כי זה עמדה של כוח וגם כי זה
יותר נוח בעיני.
אני אוהב להשען על החלון - למרות שלפעמים זה כרוך במכות מהחלון
כשנרדמים.
הגישה לחלון מאפשרת לשלוט על האור והרוח, שבנסיעות ארוכות זה
חשוב.
כמובן שרוב האוכלוסייה האנושית המנומסת מספיק אדיבה כדי
להיענות לבקשות השכנים בנושא, אבל גיליתי שרוב האנשים כל כך
פוחדים מהעלאת רמת האינטימיות עם השכן הזר, שהם לא יעיזו לבקש
.
לגבי השליטה על היציאה מהמושב, יש פה בעיתיות - כי פה אנחנו
נשלטים מעמדת החלון- אבל אם יש לכם שליטה עצמית גבוהה (ותוותרו
על יציאות), או לחלופין חוצפה ישראלית טיפוסית - לא תהיה לכם
בעיה להעיר את השכן.

החסרונות של ישיבה על המעבר הם גדולים - למעשה אין שום דבר
שייצב אתכם חוץ מהגב שלכם זו הבעיה הגדולה כשנרדמים, אבל
לעניין הזה עוד נחזור.
חוץ מזה, במעבר אנחנו חשופים להטרדות תמידיות מכל תושבי
האוטובוס, שעלולים לעבור על ידינו.
עוד בעיה, היא החארות חסרי הבושה שיושבים לידינו על החלון,
ומטרידים אותנו בבקשות לצאת החוצה, למרות שהם לא פותחים לנו
מספיק את החלון.

אז אחרי שפתרנו את בעיית הצד, נשארת בעיית המקום היחסי - האם
בתחילת האוטובוס - באמצע או בסוף.
רוב האנשים אולי יטענו שזה לא כזה משנה, אבל אני מעדיף את
הסוף.
הסיבות הם מגוונות - תצפית ברורה על מי שנכנס לאוטובוס (סיבות
ברורות - לאנשים שטופי זימה), ריחוק מהדלתות, סטטיסטית - סיכוי
יותר טוב לחיות במקרה של פיצוץ (לנוירוטים שבינינו).
אבל הכי חשוב זה על יד מי לשבת -
הרוב יעדיפו לתפוס מושב ריק - מהסיבות הברורות: נוחות וחופש.
אבל אם תחשבו בהיגיון, זה לא ריאלי - במיוחד בנסיעות ארוכות.
הרי בטוח מישהו ישב לידכם בסוף, ואז יהיה יותר גרוע - לא תוכלו
לבחור את הבנאדם (תמיד זה יהיה מישהו שמן שמזיע המון).
לכן אני מבכר לבחור לשבת ליד בחורות יפות - ומסיבות ברורות -
גם העניין, גם הריח הטוב, גם האפשרות הדמיונית למשהו מעניין.

ועכשיו נחזור לסוגיה הקשה של שינה בנסיעות.
העניין הוא הכרח לנוסעים בנסיעות בחו"ל (מעל 5 שעות) וגם
לחיילים שנוסעים הביתה אחרי לילה ללא שינה.
אז ככה - לישון בנסיעה זה תענוג מפוקפק ביותר.
כחייל אני זוכר הרבה פעמים התעוררות בחטף כשנחיל של רוק נתלה
בקצה כוחותיו, מאיים לפול על הנוסע השכן.
מה שמביא אותי גם לעניין השינה על השכנים.
יש אנשים שזה לא ממש מטריד אותם - אבל אני לא מכיר כאלה - כל
אחד יחשוב שזה לא נוח ומעיק, אלא אם הוא ישן בעצמו.
הנסיעות הרבות הביאו אותי לייצר מנגנון שינה לאחור, שהוא יעיל,
אבל מאבד אפקטיביות בנסיעה של מעל 10 שעות.
הבעיה הכי גדולה בעצם היא הגוף.
מסתבר שלא נבנו לשינה בישיבה - זה מה שהצוואר והרגלים שלי
אומרים אחרי כל נסיעה.
אי אפשר להמנע מכאבי צוואר למיניהם - אלא אם כן בפתרונות
מצועצעים כמו כריות צוואר וכאלה.
עניין הרגליים לעומת זאת, הוא נטו עניין של כאבים.
אפילו באוטובוסים של נסיעות מאוד ארוכות שמיועדים לשינה,
הרגליים יכאבו בסוף, לכן הפתרון הוא פשוט לקום להסתובב כל כמה
שעות.

הטאבו הכי גדול בקשר לנסיעות באוטובוסים הוא המושב הריק
לשינה.
תמיד אני רואה כל מיני אנשים שמחים כאילו מצאו מכרה זהב כשלידם
מתפנה מושב ריק.
אבל לעולם בחיי לא הצלחתי להנדס את עצמי בצורה נוחה על מושב
כפול.
המשענת תמיד מפריעה, הקצה תמיד צר מידי, והרגליים לא מסתדרות.
לכן אני מציע להשאר בתנוחה המקורית ולא ליפול לפיתויי המרחב -
מקסימום להתרחב קצת הצידה עם הרגליים.
כמובן שזה גם מאוד סוציומטי כי אולי עוד שתי תחנות יעלה מישהו
ולא יהיה לו מקום בגללנו (לא שזה מטריד אותנו...).

והנושא האחרון והכי חשוב - ישיבה רומנטית.
מה הכוונה - הכוונה היא ישיבה של זוגות אחד על השני במגוון
תנוחות מעניינות.
ובכן, אני מודה שיש כמה יתרונות בתחומי החרמון הדיסקרטי,
וכמובן זה נורא רומנטי, אבל הבעיות עולות על היתרונות.
לא יעזור כלום - נוח זה לא.
לשבת על בנאדם אחר זה עניין מאוד אלים, שעלול להגמר במקרה הטוב
ב"נמלים" באיבר הישוב, ובמקרה הרע בנמק לכל החיים (או לפחות
לחצי שעה).
מה גם שהאדם שיושבים עליו הוא בד"כ הגבר, מסיבות משקל ברורות,
מה שמנפץ את ענייני השוויון שהפמיניזם נלחם עליו כבר שנים.
(וגם לא נותן לכן, הנשים כל כך זכות דיבור בעניין - נראה אתכם
נותנות למישהו במשקל 80+ - קילו לשבת עליכן...)
לגבי שכיבה עם רק הרגליים עלינו - זה לא רע, אבל קצת מפספס את
עניין החרמון.
מה נשאר - השענות הדדית - מה שיכול להגמר ברע בזוגות עם הבדלי
גובה קיצוניים ("מותק שחרר לי את האוזן מהכתף שלך" - "זו לא
הכתף זה הבית שחי") אבל מועדף מבחינת חלוקת תפקידים שווה.

לסיכום אחרי שבזבזתם זמן לקרוא מאמר תמוה זה, מילת עצה קטנה
מאיש למוד נסיעות באוטובוסים.

עדיף לישון בבית.