רק זכרונות ותקווה שמאבדת את המשמעות
זה מה שנשאר לי ממך...
כל אותם חיוכים שפתאום הפכו לסתמיים וצבועים
אני כבר לא אשאל למה
מאופקת אני כדי לא לפגוע בך
אני כל כך אוהבת ומתעבת אותך!

להגיע אליך זה בלתי אפשרי
המון מחסומים המון אנשים מפרידים
ואני מפחדת להאשים
את עצרת אותי
עצרת, והמשכת לך בחייך
בלי למצמץ ולדאוג
פשוט עזבת, נטשת

מה עכשיו?! לשכוח?! אני רוצה לצרוח!!!
אך עדין מתאפקת, עדין שותקת
אין לי מה להגיד לך
אני בוכה ואני עדין כל כך
אוהבת ומתעבת אותך!

לפחות רק הזכרונות והתקווה נשארו להם, בינתיים.