|
בתחנה המרכזית בעכו הרגשתי איך הכל נופל בי/
כאילו החור השחור של הנפש שלי בולע במהירות את הלב והראות/
ומאיים לעכל עוד איברים/
ולהשאיר את דמוי אני - תלוי באוויר כמו בלון יומולדת כחול
אחרי שבוע/
כשכבר ברור/
שלשום ברכה ולשום איחול לא יהיו אחיזה במציאות/
שום עוגה ונרות ומיץ טבעי ומוגז לא/
ימתיקו את גבישי המלח שנשרו משמיניות ועיגולי הבייגלה/
אל זקנו הארוך של הזמן/ ונשרו/
אחרי שהתרבו ברבבות ואלפים -
על חיי ועל ראשי/
בחלומותיי ובסיוטים שחייתי בהם/
'מאחל לך מזל -טוב ליום הולדתך ה - 20'/
בשום יום הולדת לא חגג איתי אבי/
ומהו מזל טוב? טוב בהשוואה למה?
ואם זה מזל איך ישתנה, והוא תלוי באיחולים?/
אל התחנה המרכזית בעכו הגיע האוטובוס.
אני עולה אל שנותיי הבאות /
שם מחכה לי מסיבת הפתעה. |
|
|
בהתחלה לא היה
משהו מיוחד. סתם
הלכנו ברחובות,
הסתובבנו. אחרי
כמה זמן הוא רצה
לחזור הביתה,
אבל אני אמרתי
לו לא, היום זה
היום, היום אין
הביתה. לקחתי
אותו לגן מאיר,
לאחת הפינות
החשוכות, קשרתי
אותו לעץ,
הורדתי את
המכנסיים ועשיתי
לו מה שעשיתי.
אחר כך חזרנו
הביתה.
אחד, תל-אביבי,
מספר על טיול עם
הכלב |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.