"שלום מר ויטר!" דוסון צעק לפייסי שהתקרב למרפסת של בית לירי.
דוסון השחיל את שארית הסיגריה שלו לתוך בקבוק הבירה הריק שעמד
ליד הכיסא שלו, ליד שלושה בקבוקים נוספים.
"רוצה בירה?" דוסון הציע לפייסי את אחד משני הבקבוקים הנותרים
ביד מתנדנדת.
"בירה?! מה קרה לך, דוסון? אנחנו קטינים! אח שלי שוטר למען
השם!" פייסי חטף את הבקבוק מהיד של דוסון.
"על מי את עובד? כולם יודעים שאנחנו בני 22. חוץ מזה אנחנו
בכזה חור נידח שגם אם נזריק הרואין אף אחד לא יזרוק זין."
דוסון פתח בקבוק נוסף והעביר את הפותחן לפייסי.
"נו טוב. אבל, דוסון, מה פתאום אתה שותה ומעשן?" פייסי הביא
שלוק מהבירה.
"נמאס לי. פשוט נמאס לי להיות הילד הטוב, הבלונדיני, הנחמד,
הקיטשי והבכיין. זה פשוט מחליא!"
"מה אתה אומר..." פייסי הביט לתוך הבירה שלו.
"כן, לפעמים ממש בא לי להקיא." דוסון עשה הכניס אצבע לגרון.
"זה בגלל שההורים שלך התגרשו?"
"לא. למה שזה יזיז לי? אבא היה מרביץ לי כשהייתי קטן, ואמא
סתם זונה. לפחות עכשיו אבא גר רחוק ושניהם מתנהגים אלי יפה."
דוסון הצית עוד סיגריה.
"אז מה? פתאום נמאס לך?"
"תראה, פשוט החלטתי שאם אני יעשה או יגיד עוד דבר קיטשי אחד
אני יקיא. מה יעשו לי? יתבעו אותי על הפרת חוזה? ועוד ילדים
בני שתיים עשרה לוקחים דוגמא ממני."
"אז בגלל זה לא באת למסיבת ולנטיין בבית של ג'ן. ביום הכי
קיטשי בשנה אתה נעלם. עכשיו אני מבין למה."
"נו, למה ציפית? שאני יבוא ויבלבל את המוח על אהבה, יעשה
עיניים של מסכן ובסוף הבנות ירחמו עלי?"
"כן, האמת, זה בדיוק מה שציפיתי שתעשה. איפה למדת לעשות את
זה, ANYWAY?
"זה כשרון." דוסון חשב על כל הבתולות בתמימות שהכיר וחייך.
"תגיד... שמעת מה קרה בערב בין ג'ואי ו..."
"כן, שמעתי! אני גר מול הבית של ג'ן, זוכר?" דוסון הביא שלוק
מהבירה והמשיך. "וכשקמתי בבוקר כבר תכננתי הכל - להביא לה איזה
משהו רומנטי, נגיד ורד אדום ואז לתקוע איזה שורה שחוקה. אבל
לאאאאא. אני מחליט באותו יום שאני לוקח חופשה מהגועל נפש הדביק
שאני שוחה בו כל יום, ומה קורה? אני מפסיד את הצ'אנס שלי לאיזה
מתרומם שנקרא על שם מכשיר להרמת מכוניות!" דוסון זרק את הבקבוק
שהיה עכשיו ריק. הוא פספס את העץ ונפל לנהר.
"אוווו, פספסת את הצ'אנס לאהבה?" פייסי הרגיש שהקיטש מכווץ לו
את הכיבה ושהבירה תכף תחזור לביקור שני.
"אהבה?! פוי!" דוסון דפק יריקה צהובה מלאת ליחה על רצפת
המרפסת שלו. "אני מדבר אתך על הצ'אנס לזיון! דווקא ביום היחיד
שהיא הייתה מוכנה לתת לי אני מפספס והיא גומרת עם איזה הומו.
למה חשבת שאני כל כך קיטשי תמיד? זאת דרך בטוחה להשיג זיון. זה
מגעיל כמו לשתות בנזין, אבל זה משתלם."
"בוא'נה, אם רק הייתי יודע כבר מזמן הייתי משחק אותה קיטשי!
וכל הקטע הזה שאתה בתול זה חלק מהמשחק נכון?" דוסון הנהן
וחייך. "ואוו, ואני תמיד חשבתי שבחורות נמשכות אליך רק כי אתה
בלונדיני..."
"שזה יישאר בינינו." דוסון הביט מאחוריו לבדוק אם אין אף אחד
בסביבה. "אם הם יגלו שזה לוקש הם בחיים לא יתנו לי."
"טוב, דוסון, מה עושים עכשיו?" פייסי פגע בעץ עם הבקבוק הריק,
אבל הוא לא התנפץ אלא סתם פגע בו ונפל על הדשא.
"חכה רגע." דוסון קם ונכנס הבייתה. אחרי רגע הוא חזר עם פחית
ספריי צבע. "רוצה ללכת לכתוב כמה כתובות נאצה על הבית של
ג'ואי?" דוסון נכנס לסירה.
"כתובות נאצה?" פייסי שאל ועלה על הסירה.
"כן, אתה יודע, על כושים ועל הומואים."
"אה, מגניב. ומה נעשה אחר כך?"
"לא יודע. בא לך ללכת למזח ולעשן כמה ג'וינטים?"  דוסון החל
לנער את פחית הצבע.
"אבל מה עם מישהו יבוא ויראה אותנו?" שאל פייסי והתחיל לחתור.
"אל תדאג. יש לי את האקדח שאמא שומרת במגירה. אם מישהו יבוא
נירה בו. נזרוק את הגופה לנהר, יהיה כיף. זה יהיה כמו בסרט
ההוא... נו..."
"אני יודע מה עשית בקיץ האחרון." פייסי אמר וקילל.
"כן, זהו! יהיה כיף. הגיע הזמן שנבלה קצת הא?"
"אתה צודק בהחלט. אולי בדרך נעבור בבית הספר ונעשה קצת
ונדליזם?"