אני עוברת מולך בפעם הראשונה, אתה מסתכל, בוחן אם אני מספיק
שווה.
מסתכל על הרגלים עובר למותניים, לשדיים, לצוואר לשפתיים ואז
מביט לי ישר בעיניים מבט עמוק מלא תשוקה.
אני עוברת מולך בפעם הראשונה, אני מסתכלת, בוחנת כמה אתה שווה.
רואה את הגוף היפה שלך, את העיניים הרעבות שלך שצועקות לי
"תיתן לי או לא תיתן?" ואני חושבת: אחרי שאני ייתן, יזרוק או
יישאר לעוד מנה?
אני עוברת מולך בפעם הראשונה אתה אומר לי "היי" אני אומרת
"שלום", שואלת במבוכה לשמך ואתה עונה לי בחיוך חושף שיניים,
שואל מה שמי בחזרה,ואני עונה.

אני עומדת מולך בפעם השנייה, הפעם במעלית. אתה מחזיק בידך
קופסא ארוזה בנייר צלופן ובסרט אדום. אני מסתכלת על החבילה
היפה בעיניים שואלות, ואתה ממהר להסביר בהתנצלות:
"זה מתנה לאימא שלי, יש לה מחר יום הולדת" וכשאני לא מורידה את
המבט, אתה ממשיך ומוסיף:
"זה הכי טוב שיכולתי להשיג אחרי כניסת השבת,הייתי קונה משהו
טוב יותר אבל כל החנויות היו כבר סגורות".  
שתיקה.
אתה שוב נותן בי את המבט הזה. זה שמלא תשוקה,עדין מסתכל עדין
בוחן, מחפש פאקים אבל לא מוצא. אתה די מרוצה.
אני עומדת מולך בפעם השנייה, הפעם במעלית. אני מסתכלת עליך
רואה איך אתה בוחן כל פרט ופרט בגופי,מבינה שאתה מרוצה,אני
אוהבת את זה וחושבת שגם אתה מאוד מושך.
אני רואה אותך בפעם השנייה, אני נכנסת למעלית באה ללחוץ על
הכפתור, וגם אתה, והידיים שלנו נפגשות. נוגעות אחת בשנייה, אני
לוחצת על מספר חמש,אתה מחייך חיוך של מבוכה וגם אני, ושנינו
מחזירים את היד.
מחליפים חיוכים, מבטים והמעלית עולה.
הגענו.
הדלת נפתחת אתה מיד לוחץ על שבע, ושואל אם אני רוצה לעלות. אני
אומרת "לא תודה אני נורא ממהרת." והדלת נסגרת. אתה נראה קצת
מאוכזב אבל מצליח להגיד "לא נורא פעם אחרת" או "כשיבוא לך
תקפצי".

עכשיו אני בבית חושבת עליך, רוצה כל כך שזה יתפתח למשהו יפה.
אני מציירת בדמיוני פנטזיות פרועות חושבת על מגע לשונך ועל
ליטוף ידייך. ולאט לאט התדירות שבה אני חושבת עליך נעשית גדולה
יותר. אני נעצרת לרגע ומבינה, זאת אהבה.

אתה עולה עוד שתי קומות בלעדיי, ומגיע לדירה שלך. חושב עלי,
מקווה שבפעם הבאה שהפעמון יצלצל אני זאת שתעמוד בפתח. אתה חושב
שאני יפה וחושב שאני מיוחדת. אבל בעצם ככה אתה חושב בהתחלה על
כולן.
בפעם השלישית אנחנו בבית שלי עושים אהבה על השטיח בסלון.

אני מכינה מוקפץ לא מחכה לאורחים מיוחדים. צלצול בדלת. אני
פותחת.
אתה עומד מולי בפעם השלישית, עם זר פרחים ביד ואומר: " זה הכי
טוב שיכולתי להשיג אחרי כניסת השבת, הייתי קונה לך משהו טוב
יותר אבל כל החנויות היו כבר סגורות".
ואני מחייכת וללא מילים אוחזת בחולצתך ומושכת אותך ממפתן הדלת.
לא הספקתי לסדר כלום אתה באת ממש בהפתעה.
אתה נכנס, ומתחיל לנשק את שפתיי. הנשיקה שלך רכה כל כך, עם
הרבה שפתיים, כמו שאני אוהבת, נישקתי אותך גם, והרגשתי טוב.
שאלתי אותך אם אתה רוצה לאכול ואמרת שכן,אכלנו. אמרת שזה ממש
טעים. אמרתי "תודה" וחייכתי.
כשהסתיימה הארוחה שטפתי את הכלים בכיור, ואז הרגשתי איך
זרועותיך עוטפות את גופי ואתה מתחיל נושק צווארי. הצלחות נפלו
ברעש גדול על הרצפה, אבל אתה לא הפסקת, אני המשכתי.
אט אט התקדמנו לסלון היינו בזה שנינו, היה אפשר להרגיש שאתה לא
חושב על אחרת, ואני לא חשבתי על אף אחד אחר. זה היה זה.
היה כבר בוקר,אני שרועה על השטיח, ואתה כבר לא לידי. פתק. כמה
צפוי. אני קוראת מחייכת ומתארגנת לעבודה. בערב אני מחכה, לך.
מחכה שתעלה אלי, מחכה שתתקשר כמו שהבטחת בפתק, אבל אתה לא
מתקשר...
משחזרת שוב ושוב את אותו ערב מטורף שהיה לנו ליל אמש.
חושבת על הפעם הראשונה שעברתי מולך וכל כך רוצה להיות שוב בין
זרועותיך.
אני יוצאת מהבית נכנסת למעלית לוחצת על שבע והמעלית עולה. בדרך
אני מדקלמת את המשפט שאמרת לי כשנכנסת אלי: "זה הכי טוב
שיכולתי להשיג אחרי כניסת השבת, הייתי קונה לך משהו טוב יותר
אבל כל החנויות היו כבר סגורות".
אני מגיעה לדירה שלך הדלת פתוחה למחצה. נרות דלוקים מפוזרים
בכל פינה והחשמל- כבוי, אור עמום כזה רק של הנרות מאיר את
החדר, אתה מכין לי הפתעה, אני נכנסת, מתחילה להגיד בקול רם:
"זה הכי טוב שיכולתי להשיג אחרי כניסת השבת, הייתי קונה לך
משהו טוב יותר אבל כל החנויות היו כבר סגורות"...
אף אחד לא עונה,אתה ישן? פוסעת לאורך המסדרון ומתקדמת לעבר
החדר שינה, ברקע אני יכולה לשמוע מוסיקה נעימה, שקטה. הגעתי.
עומדת מול הדלת לחדר שינה שלך, היא סגורה למחצה. מסדרת את
השיער לרגע, ונכנסת. פותחת את הדלת.
על המיטה, שרויה ערומה אישה זרה, ומעליה-אתה.
אני אומרת:"זה הכי טוב שיכולת להשיג?, הייתי קונה לך משהו
יותר טוב אבל כל חנויות נסגרו מזמן."
עייני נתמלאו דמעות.