כשהביטה אמרה שאני
אשכים אשכים
לה השבתי: "ואת
מה איתך?
שחלות, שחלות"

היא זרקה לי: "אז מה?"
גם אני לה השבתי: "אז מה?"
היא אמרה: "תתמודד"
ונמוגה אל תוך המספר

כשחייגתי חששתי, ענתה
צחקה ובכתה
כשנבהלתי חשדה
ואמרה שאני מתוסבך

מנסה למקד הבנה
במבט מהצד
מה קורה פה
ולמה
תמיד דווקא לי
תמיד דווקא לי

היא לחשה: "לא בוגר"
ולחשה גם: "עדיין יש לאן"
"די לרמוז!", התרעמתי
השיבה: "עדיין לא בוגר"

"רק אמת - מה עכשיו?"
לא כטבח לצאן,
לא כעדר.
"אל תדאג", היא אמרה
"דאגה היא ההפך מטוב"

לא יכול. זה הזמן להבהיר
זה הזמן לנתק.
כשניתקתי הרגשתי פתאום
שחלות, שחלות.