"מה את עושה בחיים?"
"אני מנסה לכתוב ספר."
"כולם מנסים לכתוב ספר, זה לא ממש עיסוק, זה סוג של אופנה.
אפילו אני, בתקופות בהירות יותר בחיי, חטאתי קצת בניסיון כושל
למדי במשיכת הקולמוס."
"במה?"
"לא משנה."
"לא, לא שמעתי אותך. מה אמרת?"
"אמרתי שגם אני ניסיתי לכתוב פעם ספר, הצרה היתה שקראתי יותר
מדי."
"למה זו צרה?"
"זה... כשהיית ילדה רצית להיות ספורטאית, או רקדנית או משהו
כזה?"
"רקדנית, רקדתי בלט, ואח"כ ג'ז עד שהתגייסתי. אני עדיין רוקדת
קצת, בגלל זה אני אוהבת לצאת לדיסקוטקים ו..."
"כן, אז אני רציתי להיות רץ למרחקים קצרים, אבל אז ראיתי את
אליפות העולם באתלטיקה.
יש אנשים שהישגים בתחום שלהם דוחף אותם, אני מניח שזה יצר
התחרותיות שיש לכמות מסויימת של אנשים. אנשים אחרים, כמוני,
פשוט מבינים שאין להם סיכוי אי-פעם להגיע להישגים אמיתיים
ומוותרים מראש. בערך באותה תקופה הפנמתי את העובדה שאני
אשכנזי."
"אל תהיה גזעני, אני חצי מרוקאית."
"כן...  יש לך כבר נושא?"
"נושא?"
"לספר."
"לא ממש, אני חושבת בכיוון של רומאן פמיניסטי."
"את רוצה עוד משהו לשתות?"