|
אני מכירה אותך.
את תנועות ידיך
את הזיק בעינייך
את הרמת הגבה
כאשר אני אומרת משהו
שלא בדיוק מקובל.
אני מכירה את ההרגשה
של לשכב בזרועותיך
אוזני צמודה ללבך
מקשיבה לנשימותיך
עד שאתה נרדם.
אני מכירה את המבט
שאתה נותן בי,
עינייך חצי עצומות
שופעות רגש ואושר
ברגע שאתה מתעורר.
אני מכירה את ריחך
שואפת אותו פנימה
ממלאה את ריאותי
בזמן חיבוק אינסופי
לאחר המקלחת.
אני מכירה את הכל
קולך מוכר לי
ההרגשה הזורמת בי
שאני איתך...
אבל בעצם
עוד לא הכרנו...
איך זה אפשרי בכלל? |
|
|
כשפגשתי את
הזוזו לסטרי הזה
ישר קלטתי שהוא
מוזר, קודם כל
היו לו שני
אפים, אחד במקום
הרגיל ואחד ליד
הביצים, כל פעם
שהיה מגרבץ הוא
היה דופק גם
אפצ'י הגון.
זה יצר בעיה כי
הוא שמר את
הקוזלך שיצאו לו
מהאף (ומהביצים)
הוא היה אוסף
אותם לתוך
קופסאות גפרורים
ומוכר בשמונים
שקל לקופסה, היה
קשה אז, אבל
הסתדרנו.
יגאל עמיר מעלה
זכרונות בערב
הווי וסלוגן. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.