כל מה שנשאר עכשיו
זה לחלום
לשקוע באיבוד האין סופי של הימים
השבועות, החודשים
מה שממילא קורה

לתת לזמן לחלוף
כי זמן מרפא ובונה הכל
אך לזעוק גם
כנגד הזרימה המטורפת הזאת

לבהות בך עד אובדן הכרה
(גם ככה לא קיבלתי הכרה)
לקוות שאולי משהו ייבנה
ואתמסד קצת סוף סוף
לקוות שכלום לא יקרה
כי עדיין לא ניסיתי הכל
וכל כך רוצה

לנצח
לנצח את העולם
בכח שקיבל רק מין אחד
בעונש שקיבל רק מגדר אחד
או לדיוק: אחת

או פשוט לכתוב
עד שהמילים יקומו מהדף
ויעשו את רצונותיי
עד שהדמעות יפסיקו לזרום
והכאב ירפה

או רק למות.