בדיוק כשהרגשתי איך הלב שלי מתחיל לזייף ולהחלש, מכל החדשות,
העיתונים, החיים, והבלאגן, מצאתי שמתוך מלחמת הקיום הקטלנית
שלנו, ומלחמת ההתשה של הממשלה, דווקא יוצא המיטב שבכתיבה.
אז כתבתי את הכתבה שאשלח לעיתון מקומי שבו אני כותבת כעת,
הכנתי כבר לשבוע הבא, והחלטתי שאם כבר התחדשו הכוחות, והמילים
שוב זורמות, אכתוב גם כאן קטע קטן איך מתוך הבכי בא הצחוק,
קבלו זאת בצחוק אחר בדיחה, אז ככה, חוות שקמים, מכירים? שרון
שמח וטוב לו.
אז קדימה, מסתערים על איזו חלקת אדמה,
לא ראש עיר ולא ממשלה,
יש אוהלים די טובים ומרווחים למכירה,
נגדל תרנגולות ירקות ופירות, ותפוחי אדמה,
על פרות נוותר כי פשוט,
שבענו מעליי גרה,
ונסטלבט עם גת בגינה,
אז מה אם נלך כמה צעדים לאחור?
לצעוד קדימה אנחנו כבר לא מצליחים,
אז קדימה לאחר,
הכי טוב לאחור.



                               24.1.04.