קופסת אקמול ועליה אופטלגין, שום דבר לא יכול לעזור למיגרנה,
לפחות ככה אומרים. אבא אומר שזה פשוט מרוב לחץ ועצב אז במקום
לשאול מה קרה הוא שלח אותי לפסיכולוגית, נחמדה באמת, כמו ד"ר
נוסינוביץ, הרופא ילדים "אקמולי בטעם פטל?", היו ימים...
אימא אומרת שהייתי ילדה מאושרת תמיד צחקתי ושמחתי זה גם מה
שהתמונות מראות "למה השתנית פתאום? מה קרה?". אני לא יודעת מה
קרה אימא! אולי את היית יודעת אם היית שואלת. אולי היית יודעת
אם לא היית עוזבת אותי, לגדל את עצמי, ככה לבד, להבין הכל לבד.

כשהייתי קטנה היה אסור לי להדליק את הגז, אפשר להיכוות מזה,
נכון אימא? אז איפה את עכשיו? אני נכוות מהחיים ואני לבד. אני
עדין קטנה, אני יודעת. רק מבוגרים נכווים, אני רק תלמידה מה
אני כבר מבינה. אבל הבעיה אימא, שגם ילדה צריכה סיבה לשמוח,
סיבה לחיות ואין לי אימא, אין לי אחת כזאת. אין לי סיבה לצחוק,
אין לי רצון לראות אנשים אין אף אחד שאני אוהבת, זה הופך אותי
למפלצת? אני לא יודעת אימא, באמת שלא. אני כועסת על העולם ועל
האנשים שבו, אני כועסת על כל אלה שאמרו שאוהבים אותי אבל הם לא
פה. אני כועסת עליך ועל אבא על שלא שאלתם, נעלתי את החדר
לשלושה שבועות ובכיתי - איפה הייתם?!
כולם אומרים שהם לבד בעולם הזה, עולם בודד. גם אלוהים לבדו שם
ואלוהים שורד. אז מה אני מתלוננת בכלל, יש שיכורים בת"א וילדים
רעבים באפריקה, יש משפחות שכולות וניצולי שואה יש אנשים עם
גידולים ועם סרטן. אבא איבד את החיים ואיכשהו ניצל. גם יש לי
חברים אימא ומאה ממוצע אז על מה אני מתלוננת אימא? את בטח לא
מבינה. אולי תביני אימא, אם תשאלי, אל תשאלי כמה קיבלתי
בפיזיקה, מחשבים, אל תשאלי איך הולך במתמטיקה ואנגלית. תשאלי
למה אני בוכה, תסבירי לי על העולם, למה אנשים מתנהגים ככה
אימא? למה אנסו את חברתי הטובה? תסבירי לי למה שונאים אותי
ואיפה טעיתי, למה רע לי כל כך ואיך זה בכלל לשמוח? שמחתי
כשהייתי קטנה אימא, עכשיו אני כבר לא זוכרת. ילדים קטנים תמים
מאושרים בעולם, אני כבר לא קטנה אימא - האקמול כבר לא בטעם
פטל. זה לא כיף לומר לך את כל זה, יש לי עוד הרבה שאלות, את לא
תביני את רובם אימא גם לא את הסיבה לבכות. אולי אם היית שואלת
אימא היית מבינה. חבל שתביני רק במכתב האחרון, חבל שאת לא
קוראת את כל המכתבים האלה שכתבתי למענך, הסברים קצרים על
החיים, מסקנות שהגעתי אליהן לבד. אם את לא תלמדי אותי אימא,
אולי אני אלמד אותך.


אז את רואה אימא, אולי אני צריכה לקחת את כל הקופסא, זה בטעם
פטל אימא- אל תדאגי, זה לא יהיה רע.