[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








לו.ו., ברגע של חולשה

זו לא הפתעה, לראות אותך כאן. הפאב האהוב עליך, אני יודע. גם
עלי, ולא רק בגלל הפאב. את יושבת בשולחן מלא, וכשאנחנו נכנסים
את רואה אותי וקמה, מנשקת על הלחי, מה שלומי ומה שלומך, וחוזרת
לשבת, ממהרת לחבק אותו. אני מדמיין שאת צריכה את זה בשביל
עצמך, בשביל להרגיע תולעת-אשמה קטנה שהתחילה להתפתל בתוכך.
אנחנו ממלאים שולחן אחר, אני בכסא עם הפנים לשולחן שלך, לא
מוריד ממנה את היד וממך את העיניים. ראו עלי שרעדו לי הרגליים?
המלצרית ניגשת ואת מזמינה קפה, שאני רוצה לקום ולהכין לך.
ניסיתי פעם להסביר לך למה אני אוהב בחורות ששותות קפה עם שני
סוכר. הרבה דברים ניסיתי להסביר לך, לא את כולם הבנת. מדי פעם
את מגניבה מבט. עברו ארבע שנים, היית מאמינה? עדיין לפעמים אני
מסתכל בתמונות או קורא את המכתבים, עדיין לפעמים אני כותב לך
שיר. לא בלשון עבר.
המוסיקה שקטה, שיר נעים באיטלקית של ג'ובנוטי, ואת מנשקת אותו
הרבה הערב. אני יודע שאת יודעת לאן מסתכלות העיניים שלי, ואת
יודעת שאני יודע שאת יודעת. כל-כך הרבה אנחנו יודעים ושנינו
משחקים את המשחק עם החוקים שפיתחנו לפני ארבע שנים ומאז לא
הפסקנו לשכלל.
הכל היה רק מים כחולים וחול צהוב ועצי קוקוס ושום דבר לא היה
עוד בעולם, שנעצר וחיכה שנתעורר סוף-סוף בשביל שיוכל להמשיך
להסתובב ולא האמנת, לא באמת, כשאמרתי שאף-פעם לא אשכח. אני
מנשק אותה, יד אחת מחבקת את הכתף, מצמידה בכוח, יד שניה מטפסת
על הירך מתחת לשולחן, והעיניים בשולחן אחר. כמה חבל שאני לא
יכול לספר לך שזה כן היה באמת, שלא שכחתי, שאני עדיין כותב לך
שירים ושכל בחורה שאני פוגש, אני בודק אם בעיניים שלה יש את
המבט שלך.
חצי גולדסטאר מחבית, וכל החברה' מקישים לחיים וצוחקים, ואת
מרימה בדיוק באותו זמן את הכוס שלך. במקרה? ובין לגימה ללגימה
אני מקפיד לנשק ואת מחדירה אצבעות לתוך הצווארון וגם בשולחן
שלכם צוחקים ואני רוצה שאנחנו נצחק יותר חזק. בואי נקבע פגישה
מקרית ליד הדלת של השרותים ותספרי לי אם את שמחה ואני אספר לך
שבאמת לא שכחתי, שאני מחליף כל הזמן אבל לא מוצא תחליף, ואוהב
הרבה אבל בעצם אף אחת.
את מחייכת, עדיין מנערת ידיים רטובות ושוב שואלת מה נשמע ואני
מחייך חזרה ומהנהן עם הראש והמעבר מספיק צר בשביל שלא נוכל
לעבור בו בלי חיכוך, רך ודק שיעשה לי עוד שיר להיום בלילה
כשהיא תחכה במיטה שאבוא כבר ואני משתהה לרגע, מסתכל על האנשים
הממתינים לשולחן שיתפנה, מרגיע שוב את התולעת.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
זה רק אני או
שהיטלר היה
גזעני ?


תרומה לבמה




בבמה מאז 28/6/01 8:04
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אייל רכטר

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה