הנה זה בא, הרגע שלו חיכיתי כל ימי. לא אגזים אם אומר שבשבילו
אני קיים.
כן, אני יכול לשמוע את זה, עוד מעט תורי. אני אצא ואגן על
המדינה בה נוצרתי.
יצאתי! אני כל כך מתרגש...
הנה אני רואה אותו, נראה לי שאני אפגע בדיוק בו. מושלם! אני
מתקרב... מתקרב...
תגיד שלום, מחבל מסריח!

אופס.
נכנסתי ללב של ילד בן 6.5 ,
אני לא מאמין! אני כדור תועה?!
כדור תועה? איזה מין מושג אידיוטי זה? הרי איך יכולתי לתעות
בכלל? אני עפתי לאן שהעיפו אותי. מה, ירו אותי לכיוון אחד ואני
ברחתי לי לאן שהוא?
סליחה ילד, מצטערים, אתה מת. לא לא, זה לא מדיניות הממשלה,
אטימות הציבור, גם לא דורסנות הצבא. מה? זילות של חיי אדם? יש
לנו את הצבא הכי הומאני בעולם!
זה הכדורים האלה. יורים אותם למקום אחד והם עפים למקום אחר.
חוץ מזה מה בכלל עשית בחצר הבית שלך, יושב ואוכל סנדביץ'? אתה
לא יודע שיש מלחמה?
הדרך לגיהינום מלאה בכוונות טובות.
כוונות של M-16 של חיילים שיורים כדורים תועים.

לזכרו של מוחמד עארג', בן שש וחצי, שנורה למוות בחצר ביתו
במחנה בלאטה.
http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=385065