היא שוכבת כאן לצידך
גופה הערום כבר נרגע
מהאושר הרגעי
שהיה כאן מקודם
היא מחזיקה את ידך
ומלטפת במגע צמרמורת
את גבך החשוף לנגיעות
ובכל זאת, משהו עוצר בך
מלגשת ולהגיד -

אני  אוהב  אותך.

הגוף ערום
אך הלב מולבש
בחליפת חומות אטומה
חשוף למגע אך לא לרגש
התגיד לה בכלל מי אתה?
שוכב בכל יום עם אחרת
ובכל זאת מרגיש כה בודד
לבד עם כולם,
לעולם...


עכשיו היא כבר הלכה
עיניה עוד דומעות
מהכאב העז שגרמת לה מקודם
היא כבר לא שלך
אם הייתה שלך אי פעם
או אם בכלל הייתה?
ולמרות הרצון, משהו עוצר בך
מלצעוק לה ולבקש -

תחזרי!

עיניה רטובות
אך לבך עוד מוצף
ביובש האינסופי
אוהב את העולם
אבל שונא את האהבה
האם זה באמת הכרחי?
היא הייתה אחרת
ובכל זאת הסוף כה דומה
וללא גאולה
שוב,
מההתחלה...