אתמול היינו בהופעה...
עוד לפני שנכנסנו חשבתי שהלב עומד ליפול לי...
ההופעה הייתה מדהימה, והגרון נחנק מהדמעות לאורך כל ההופעה...
הכסאות רעדו, והצעקות של כל אותם אומללים שהאהבה משתלטת עליהם,
ואין לכך מענה, הגבירו את המתח באולם.
אני לא יודעת מה גורם לאותם "סלבס" להיות כל כך אגואיסטים...
אנשים שמכורים לך בלב ובנפש, ואתה פשוט כל חייהם במלא מובני
המילה, חיכו רק בשביל להסתכל לך בעיניים... להצטלם תמונה קטנה
איתך, כמזכרת לכל החיים.. ואת מתחבא מאחורי שומר ראש ענקי,
כאילו כולנו רוצים לרעתך...
אני למזלי, לא מכורה לך, ולא אוהבת אותך באותן עוצמות... לי יש
את האהבה ה"סלבריטאית" שלי, והוא הרבה יותר בן אדם ממך...  אבל
החצי השני שלי כן מכור אליך... ואתה הפנת לה עורף... זה לא יפה
אביב!
האכזבה של הסוף די הרסה את ההנאה של משך ההופעה.
אתה כישרוני בצורה מדהימה, ויש לך כח רגשי עצום, אתה יכול
לגרום לאנשים למות למענך, ובמקום לתת לכל אותם אבודים את
ההרגשה הטובה, והשקט הנפשי, שבחיוך קטן אתה עושה זאת, אתה
מחליט להיות אנטיפת ולברוח מכל אותם אוהבים.
אתה הכאבת לי בכך שהכאבת לנפשי התאומה, היא הזילה דמעות בלי
שליטה, מרב מטען ריגשי שיש לה אליך.
אביב, יש לי עוד דבר אחד להגיד לך שיביע את הכל:
אתה דפוק! פשוט דפוק!
וכל חייך תישאר עם אותה השריטה שיש לך כיום, ושגדלת איתה, ועם
אותה השריטה שממכרת אנשים כמו סם...

אז אני שואלת אותך אביב,
למה?
פשוט למה?