האישה חסמה את שערי גן עדן בפני האנושות. כך מסופר בספר
בראשית. אותו ספר בתולי ומרתק שנלמד בכיתה א', נלמד לאחר מכן
ביתר פירוט בכיתה ב' ושוב בכיתה ח' ולבסוף ליתר בטחון, למען
הסר כל ספק - נבחנים על סיפור בריאת העולם, אדם, חווה וגן עדן
שנגזל במבחני הבגרות. על סיפור בראשית התחנכו מתחנכים ויתחנכו
דורות על גבי דורות שהפנימו, מפנימים ויפנימו את המנטרה;
בנקודות הקריטיות, בעניניינים שהם הרי גורל (באמת), מוטב כי
האשה תשאר במטבח (אחד קפה, פעמיים סוכר, תודה רבה).
אחרי האחושרמוטה פאדיחה שהביאה לנו בבראשית, סיבכה אותנו בפרך
בגלל גחמת אשת דג הזהב שלה לאכול גם מהתפוח, כאילו לא הספיקו
לה שזיף, מלון, אפרסק, קיווי, ליצ'י, מנגו וכל טוב, הייתה
חייבת להביא ביס מפרי טריוויאלי ובלתי אקזוטי בעליל.
על כך באמת מגיעה לה איזו כאפה מידי פעם. שתזכור מי היא, מאיפה
באה ולאיזה סרט הכניסה אותנו.

נזכור ולא נשכח,
מי כאן השרמוטה
ומי הוא התותח.

נדכא אותה, נשמור אותה על אש קטנה - שלא תתפוס שוב בטחון,
כאילו כלום ותסבך אותנו עם עוד איזו פרשייה שנבכה עליה לדורות.
למטבח כלבה מזדרגגת, אם יהיה טעים, נעשה לך טובה ("טובה,
טובהההה, טובההההה")  ואם ייצא גרוע, אז נעקם פרצוף, ואם ייצא
ממש חרא, אז נשלשל (ונעקם לך את הראש) אבל אף אחד לא ימות מזה
(חוץ ממך).

מדהים הסיפור השובניסטי הזה. לא פלא שאחר כך תצוצנה תהיות
בעניין מעמד האישה והיחס אליה. אם סיפור בראשית איננו אלא
אגדה, עדיין נשאלת השאלה למה נרקם הסיפור הבלתי נשכח הזה דווקא
על האישה ואם מדובר בספר היסטורי אותנטי-אז על אחת וכמה. משהו
באישיות האישה באשר היא כנראה זיכה אותה לככב בתפקיד הגיבורה
(אחרי אלוהים כמובן). אפשר לסכם את לקח בראשית בשתי מילים:
"זהירות -> אישה"
סיפור בראשית - איננו אלא מזעזע מכל הבחינות.
אם בגלל שמעיזים לחנך עליו עוללים שבבוא היום יישמו את התובנות
הללו,
ואם בגלל שאין מנוס מהמסקנה כי הלקח ההיסטורי הזה ותובנותיו -
מטרתם לענות על צורך:

הצורך לקיים את המין האנושי