[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








לפעמים אני עוצמת את העיניים.
בלילה, בשקט, בשקט שלי.
כורסא פירחונית מתחילה לרחף בחלל החדר.
אני אשמה שהיא שם.
עליה יושבת ילדה, לא, בעצם מוטב להגיד אישה.
יום אחד היא התיישבה שם, והורידה חולצה ואז מכנסיים, ובלי שהיא
שמה לב, היא נשארה לגמרי ערומה.
זה היה קר, קור מקפיא, חודר עצמות.
עד שתחושה מהפנטת של חום הציפה אותה, והיה לה נעים.
כל כך נעים, שהיא רצתה להמשיך להתכרבל בנעים הזה.
מאחר ולא ניתן לתלוש את העור, היא קמה מהכורסא.
זה היה לה כואב כל פעם מחדש, כאילו שהתחת שלה היה דבוק אליה
בדבק מגע.
כל פעם זה עשה לה קצת אדום באיבר עליו נהוג לשבת.

בסוף הלילה מגיע היום, כתום ואז צהוב.
ואז אני מתעוררת, שונאת לקום מוקדם בבוקר.
יש לי פרווילגיה שקוראים לה משמרות, אז זה יוצא טוב.
הכורסא הפירחונית כבר לא מרחפת בחלל החדר.

אישה-פיה מרחפת בחלל הלב, וזה בסדר עכשיו.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
עכשיו זה
האחר-כך של
קודם.

-אמא שלי, מנסה
לשכנע אותי
שבכל-זאת הגיע
הזמן שאדיח
כלים.


תרומה לבמה




בבמה מאז 6/2/04 18:27
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
פה רך בר

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה