הייתי בסלון של סבא וסבתא, על הספה העתיקה עם הבד השורט, הנחתי
את הראש על הכרית שסבתא לא הייתה מוכנה לוותר עליה, אפילו
שצעקו החיילים, אפילו שנופפו מולה ברובי קלצ'ניקוב,
אפילו שאיימו, היא החדירה ציפורניים ארוכות ולא ויתרה, היא
חיבקה אותה ארבעים יום עד שהגיעה לארץ, רק כשדרכה על האדמה
עזבה, כרית מקורית מתימן, כרית אורגינל.
חשבתי על זה כשהנחתי עליה את הראש, באמת שזאת הייתה כרית נוחה,
אחר כך חשבתי על מיה, שאם היה לי אותה גם אני לא הייתי עוזב,
הייתי מחבק חזק, ולא משנה כמה חתיכות מתכת היו מונפות מולי, לא
הייתי משחרר, שום דבר לא היה יכול לגרום לי לשחרר, מאוורר
התקרה הסתובב לאט, משב הרוח ליטף אותי באצבע אחת קטנה, עם לק
סגול, מתקדמת אל עבר מכנסיי, מפשילה אותם בעדינות, בחשש, התקרה
נשפה לעברי ואני עניתי בנשיפות חזרה, ידה הקרה של מיה הקפיצה
אותי, זה הצחיק אותה, צחוק דימיוני שמילא את חלל החדר, פילס את
דרכו בשצף, יוצר גלים במחזור הדם, פעימות הלב השתלבו בסיבובי
המאוורר, החדר כולו פעם. מיה ואני על הספה של סבתא, פתאום
ראיתי את אמא שלי בחלון. היא הסתכלה עלי ואני הסתכלתי עליה,
ידי הקטנה קפאה במקומה, מכנסיי המופשלים כבלו את רגליי, מבטה
הבוחן חדר את עורי, כמה זמן היא כבר עומדת שם, חשבתי, הרגשתי
שאני עומד להקיא.

נמאס, היא אומרת לי, אתה לא גבר, היא אומרת, איפה נשמע דבר
כזה, סקס בלי ידיים, איזה מן גבר לא רוצה שיגעו לו, עכשיו, לך
תסביר את זה לבחורה, אני אומר לו, לך תסביר לבחורה שאתה משוגע
אחריה, אתה רק מדמיין איך אתה איתה כל היום, איך אתה עושה לה
ילד, איך אתה מנשק לה את הכלב, עם הלשון, לך תסביר לה את כל
זה, היא באובססיה, היא רוצה לגעת, היא בוכה כשאני לא מסכים,
לפעמים אני כמעט אומר לה את זה, ככה, ישר בפנים, אבל אני
מתאפק, עוצר את עצמי, ודווקא אומר לה כמה אני אוהב אותה, דווקא
דופק חיוך מקסים, בסופו של יום אני אומר, מה שיש לך בין
הרגליים עושה אותך גבר, לא ככה?
אנחנו מרימים לחיים והמלצרית קורצת מהבר, חמה עלי זאתי, אני
נותן לו מרפק, חמה עליך רצח, הוא עונה, אני שותה לכבוד זה,
אנחנו שותים לכבוד זה, תגיד, אני אומר לו, אפשר לספר לך משהו
ברצינות? ברור, הוא אומר, אתה מדבר פה עם בן אדם עם ראש על
הכתפיים, הוא אומר, דבר.
טוב, אני אומר ולוקח אוויר, זה הולך בערך ככה.

אמא שלי החליטה שיותר אנחנו לא מדברים על זה, מה שהיא ראתה
בסלון הזה היא רוצה לשכוח, זה מה שהיא אמרה, שהילד שלה יעשה
כזה דבר, היא ירקה שלוש פעמים על הרצפה, היא ניגשה אל הספה של
סבתא והברישה אותה עם היד פעם אחר פעם, בקצב הולך וגובר, היא
דיברה לעצמה, אלוהים שישמור, היא אמרה, דברים כאלה, ואני,
התהפכו לי הדברים בבטן, חיות מפלסטיק התנפחו לי בקיבה, האוויר
נדחס לי בפנים, צהוב וצמיגי, ונהיה לי חם, ואז קר, ואז הכל
ביקש לצאת, והכל באמת יצא.
מאז באמת לא דיברנו על זה ממש, אבל המבטים שלה כבר לא נראו
אותו דבר, תמיד הרגשתי שהיא יודעת עלי סוד נורא, שמילה אחת לא
במקום והיא מספרת את זה לכל העולם, ונוצר בינינו חלל משותף,
צינור חלול שחיבר בינינו, שדרכו נשארתי תמיד עירום, חשוף, מקיא
על השטיח וזוחל מתחת למיטה.

תפסתי את הכוס מהידית ונתתי לגימה גדולה, ישבנו בפינה של הבר,
הצתתי סיגריה, קירבתי מאפרה, נו, דבר, הוא אמר לי. תראה,
אמרתי. עם כמה שאני צוחק ומחייך, זאת הכל הצגה אחת גדולה,
בפנים אני נרקב בשקט. למה שתגיד דבר כזה, הוא אמר לי, איזו
סיבה יש לך להגיד דבר כזה, הוא אמר.
לא יודע מה הסיבה, אמרתי, הלוואי שידעתי, אמרתי, יש צרעות
שמזריקות את הביצים שלהן לתוך גופן של חיות, הזחלים בוקעים,
והחיה מסתובבת כאילו כלום, היא מנסה להתגרד, אבל שום דבר לא
עוזר, היא אכולה לגמרי מבפנים והיא חושדת, אבל עד שבוקעות ממנה
צרעות יום אחד, היא לא ממש סגורה על זה, רק שנייה לפני שהיא
מתה, רגע לפני שהיא נפרדת לשלום מהעולם, היא זוכה לחזות בצרעות
שמגיחות לה מהחזה, יש לה רגע אחד של ודאות, אני מחכה לרגע הזה,
מחכה לו כל כך, אני חושב שאני משתגע מציפייה.

שאפתי שאיפה ארוכה מהסיגריה לפני שמעכתי אותה במאפרה, הדלקתי
עוד אחת.

אתה דפוק בשכל, הוא אמר לי, יש לך אשה נפלאה בבית, יש לך מכשיר
חזק בין העיניים, מפונק, זה מה שאתה, הוא אמר, אתה מפונק, מדבר
איתי על צרעות וזחלים, אני אספר לך משהו שאתה לא יודע, הוא אמר
לי, יש עכבישים שמטילים ביצה אחת ומכניסים אותה לחור באדמה,
לפני שהם סוגרים את החור, הם עוקצים זחל אחד שמן וגדול בראש
ומזריקים לו מעט רעל, רק כדי לנטרל אותו זמנית, אחר כך הם
מניחים את הזחל ההמום בחור וקוברים אותו עם הביצה, כשהביצה
תבקע יצא ממנה עכביש רעב לזחל חי ונושם. אני חושב שבעולם יש
שני סוגים של אנשים, כאלה שכדי לפרוץ את הבור ולצאת החוצה היו
צריכים להאבק בעכביש, וכאלה שפשוט נולדו בחוץ.
שתקתי, לא היה לי מה להגיד על זה, הרגשתי מטופש, הרמתי את הכוס
שלי באוויר והבחנתי ששלו ריקה.  
הרמתי את הראש כדי להזמין לו אחת ואז ראיתי שהברמן עומד ממש
לידי, מקשיב, שפתיו כמעט שנגעו בפני, כמה זמן הוא כבר עומד
ככה, חשבתי, הכוס שהרמתי עזבה את היד והתנפצה על הרצפה, אדי
האלכוהול כלאו את נשמתי בבית החזה, ראיתי בבירור כמה טוב יעשה
לי אם הוא היה נוגע בי שם, כאן ועכשיו, ביקשתי סליחה, אני אשלם
על הכוס, אמרתי, את הדרך חזרה צעדתי במהירות, בצידי הכביש
ניקוו שלוליות גדולות של מי ביוב, ונעלי טבלו בהן מפעם לפעם,
חשבתי שצריך לעשות משהו בקשר לזה, שמישהו צריך להתקשר לעיריה
לפחות.