ציפור צהבהבת
מהצמרת שורקת
מנגינות שגרמו לי כאב
ציפצופים, ציפצופים,
הילת רעשים,
אולי כדי להשאירני יושב

כנפייה הפרוסות ויופיה המורגש
עוררו בי יצר קדום.
הרצון הנואש להגיע אליה,
לנסות הוא גורלי העגום.

אחרי הרבה נסיונות, שהפכו כישלונות,
ראיתי שזה לא בשבילי.
החלטתי, לראשונה בחיי,
להסתכל גם על עצמי.

ומה שראיתי הפליא אותי עד תמהון.
הייתכן, שגם לי יש כנפיים,
כל כך יפות שהמציאות עולה על הדמיון?

וגם לשיר אני יודע,
ואולי גם לעוף?

ואולי יש צמרת,
שרק לי היא נשמרת,
שבה אוכל לחיות בשלווה,
ולא בטירוף... ?