צביה אופנברג / קנאה |
המתרוצצת בפתוליך
באלף משעולים נבוכים,
ואינך פוחדת
לא מן החושך, ולא מן הגישוש,
ולא מזוועת אי הוודאות,
ואינך חוששת לעצם קיומך
וגם אינך ששה להוכחה המוחלטת.
את האצה השחורה והפתלתלת
של נשמה עכורה, מעונה,
למה נשאתיך במעמקי מבוך חסר תכלית
ולמה טיפחתי קיומך ברצון של יאוש,
בכאב ובגועל,
באימה ובחסד,
ומדוע שמחתי על ישותך הנלוזה,
החמקנית, המכרסמת
ללא אבחנה?
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|