זאת בחירה שלי! אני לא צריכה שתיתני לי עצות לגביה.
אף אחד לא שאל אותך או ביקש. לא איכפת לי מה את חושבת.
את לא מבינה?!
זאת החלטה שלי! שלי!
אל תשני לי אותה זה הביטחון שלי כאן, את באמת לא מבינה?
זה. פה. בדיוק כאן, שלי, ורק שלי והפעם זה לא שלך!
אז די כבר,איך את מסוגלת?!
חסרת הבנה שכמותך?
את לא חושבת שגם אני יכולה לבד? לא?
בדמיון שלך לא!
בדמיונות שלך לא!
זה תמיד היא!
זה היא ואת, את והיא...
כי היא הגדולה יותר.
בכל השנים האלה שהיית לבד. את כן את!,
הנבגדת
היא הייתה שם איתך, ניצוץ של אושר ממש, לא?
אפשר להכריז תחרות על דבר כזה? אפשר?
לא אי אפשר. אבל להשלים עם עובדה כזאת,
זה גם דבר בלתי אפשרי.
ולכן אולי עדיף לחשוב על זה כעל דבר ניתן לשינוי,
ולהאבק בזה כל הזמן, או אולי ההתמכרות לכאב היא הפתרון?
זו שאלה טובה, או אולי קשה אפשר להגיד.
זה לא חשוב, העיקר שאני מודעת לזה.
זה בטח מה שיהרוג אותי בסוף, מזה אני אמות!
אולי כשיהרסו לך החיים תדעי להעריך אותי.
אני מתעבת את זה כל כך או ליתר דיוק שונאת!!
(וזה דבר שדווקא כן שווה לשנוא בשבילו).
ואולי, אולי פעם, באחד הימים ,
זה בטח יהייה ביום שהיא תמות,
אני אזכה באהבה שלו !
חבל רק שהיא צריכה למות בשביל זה.....
לא כדיי לנצל את זה עכשיו???
ליפני שזה נעלם???
את בטח בלב שלך מבינה אותי,
עוברת לך יום יום בשלוה.
עושה הכל בשבילה, בשבילי, בשביל כולם בעצם...
ודי נמאס כבר מהתירוץ הקבוע שלך :"אין לי כוח....."
אני כבר לא ילדה בת שלוש, שאת יכולה למכור לה סיפורי מעשיות!
זה מוזר שאין לך כוח אף פעם, אבל היא,
היא רק מניעה אצבע וכבר את מתייצבת לדום.
את לא עושה את זה מכוונה רעה, אני יודעת,
את רק בן אדם.
אבל מה לעשות, העובדה שאני יכולה להבין אם זה,
לא אומרת שאני יכולה להשלים עם זה!
זה לא שזה לא מפריעה לך,
את מתייסרת מזה כל יום, סובלת בגלל זה.
מהיום שנולדתי.
שובר אותך שאת לא מצליחה להשוות,
שדבר כל כך פעוט מצליח להתגבר אלייך....
הנבגדת....
ואולי, אולי גם הבוגדת!
את, את בסוף תשתגעי מזה.
זה מה שיהרוג אותך!
ואולי, אולי אחרי שאני אהרוס לך את החיים,
והחיים שלך יהרסו (כמו שאני נהרסתי)
אני אוכל להעריך את הדבר הקטן הזה שהיה לך אליי....
"כי הרי עדיף קצת מאשר כלום".
או אולי לא בעצם?!
אולי אם לא הייתי יודעת מה זה, היה לי קל יותר?
אולי החיים בלי ההכרה או האפשרות לדבר כזה
מקרוב כלכך..... היו קלים יותר?
העולם בלעדייך איזו מחשבה טרגית ושמחה!!
משהו לא ברור עולה בי במחשבה הזאת.
תנסי לחשוב על זה גם.....
את העולם בלעדיי!!
....נכון שלשתינו היו חייים קלים יותר.
לפעמים אני מתפללת שהיא,
לא הייתה קיימת!
אבל כל פעם אני מגיעה לאותה מחשבה מכאיבה, שבלעדיה
את לא היית שורדת את היית נשארת הנבגדת ולא הבוגדת,
אז בלעדיה אני,
אני לא הייתי כאן.
ובלעדייך לא הייתה כזאת, מפוצצת בתסביכים נפשים
(כמו שאת נוהגת לכנות את זה).
או שמה המילה הנכונה היא
בלעדיי!!! |
