במהלך מסעותי הרבים בעולם הגעתי להרבה מקומות, מקומות מוכרים
ומקומות רחוקים. לקחתי מכל הבא ליד, קצת חוכמה שמצאתי בדוכן
קטן בשוק במזרח, קומץ של תבונה מרוכל שעצר לידי ברחוב בלב עיר
נידחת. דבר אחד נשאר בגדר תעלומה, כמה שניסיתי לחקור ולשאול
דבר זה נשאר בגדר סימן שאלה: אהבה.
נזיר זקן ניסה להגיד לי שזו תחושה של התרוממות רוח ואילו נער
מאוהב הגדיר זאת כתחושה של פרפרים בבטן ואולם כל אותם הסברים
ותאוריות לא קלעו לנקודה כאילו רוקדים סביבו אך לא נותנים הסבר
מדויק.

שבועות לא הצלחתי לישון. דבר זה לא נתן לי מנוח, עד אותו יום
שבו ירדתי כהרגלי מוקדם בבוקר מדירתי אל בית הקפה שבפינת
הרחוב, פתחתי את עיתון הבוקר וברגע שעמדתי ללגום מן הקפה משכה
את עיני דמות שנכנסה לבית הקפה. היתה זו אישה, יפה מאין כמוה.
לבי לא הפסיק לפעום כאילו היה רכבת שנוסעת ליעד חשוב ומנסה
להגיע כמה שיותר מהר, פי התייבש מרוק וכמה שניסתי להגיד משהו
לא יכולתי, כאילו מישהו שם סוגרים על שפתי ולא הסכים לפתוח את
המנעול.
לאחר מספר דקות יצאה אותה אישה מבית הקפה, ולאט לאט ליבי חזר
לטיבו וגופי התמלא חמימות מוזרה שלא היתה קיימת גם בקיצים הכי
חמים.
כנראה שזאת התשובה עכשיו, רק מה שנשאר לי לעשות הוא להגיע כל
יום לבית הקפה ולחכות, לחכות שאותה תחושה תחזור כשאראה אותה
שוב והפעם לא אתן לאותו סוהר לנעול את פי ולא אתן לרכבת לעזוב
את התחנה לפני שאדבר איתה .