אני מדבר אבל שותק,
אני בוכה אבל צוחק,
אני יורד אבל עולה,
אני בריא אבל חולה.
אני חי בעולם לא רגוע,
בו כל רגע לא קבוע.

תינוקות נולדים, אנשים מתים,
ימים רועשים, ימים שקטים.
החיים בזבל, הראש באדמה,
למחרת חיוך עולה, עם החמה.
עולם של דם, סבל ואיבה,
אך גם עולם של שמחה, התרגשות ואהבה.

אני כאן אבל אני שם,
אני הצדיק אבל המואשם.
אני בראש אבל בזנב,
היום גנבו ממני מחר אני גנב.
אני שמח אבל עצוב,
אני מאושר, אבל מה זה חשוב?

תינוקות נולדים, אנשים מתים,
ימים רועשים, ימים שקטים.
החיים בזבל, הראש באדמה,
למחרת חיוך עולה, עם החמה.
עולם של הפתעות, סבל ואיבה,
אך גם עולם של שמחה, התרגשות ואהבה.

למי אכפת מהחור של האוזון?
למי אכפת מתקווה? מחזון?
העולם עולה באש, בתוך להבה,
שכחו מהשלום, שכחו מהאחווה.
נתנו לנו עולם, אותו אנחנו הורסים,
אין כבוד, שם למעלה כועסים.
יש טכנולוגיה, לפעמים גם אהבה,
אבל הכל לאט לאט נשרף בלהבה.
יש בעולם אנשים מאושרים,
יש כאלה שלא, אבל למי אכפת מאחרים?