אני זוכר במעומעם תקופה יותר טובה, כזו שאם רציתי לרדת למכולת
של אבנר ולקנות מאה גרם צימוקים, אז בלי בעיה ותוך זמן קצר
הייתי עם מאה גרם צימוקים ביד.

אבל לפני ארבעה חודשים פניתי לחבר שלי איציק בבקשה פשוטה.
"איציק, אתה מוכן להלוות לי איזה מאתיים שקל, אני קצת לחוץ?"
ובאותה נשימה הזכרתי לו שאנחנו חברים כבר הרבה זמן, ושאני
מבטיח להחזיר ברגע שאוכל, וכדי שלא יהיו ספקות, הזכרתי לו שאני
יודע איפה הוא גר ואיפה הוא מחנה את הרכב, נראה לי שגם קצת
קיללתי, אבל לא משהו רציני.

איציק התנצל בשמי, והוסיף שכרגע אין עליו גרוש, אבל יש לו
רעיון מצוין איך לעשות כסף וגם לתרום לחברה.
"ככה גם יהיה לך כסף משלך וגם תעשה מצווה" הפטיר בסיפוק שנראה
מעשי.

העניין הזה ממש סיקרן אותי, כבר המון זמן שאני מנסה לתרום
לחברה, אבל לצערי אין לי את הכסף הדרוש למשימה.
"זה חוקי?" שאלתי.
"מאה אחוז חוקי. אתה מוכר איברים פנימיים שאתה לא חייב, למשל
כליות יש לך שתיים, וריאות גם יש לך שתיים, מה אתה צריך
שתיים?"
"לבלב יש אחד?" שאלתי ברצינות, כי לבלב נראה לי פחות חשוב.
"לבלב, לא יודע, אבל נראה לי שלא קונים לבלב, וגם אם כן, זה
יוצא לך בערך חמש מאות שקל, תוריד נסיעות וטלפונים כדי לסדר את
העניין, נשאר לך ביד מאתיים שקל, זה לא שווה" סיכם.

בהתחלה נראה לי קצת מפחיד למכור ריאה או סתם נחיר נגיד, אבל
איציק הרגיע אותי ואמר שיש לו המון חברים שיש להם מכל דבר רק
אחד, וזה לא מפריע להם לנהוג בביואיק חדשה ולטחון עשר קילו
צימוקים מתי שבא להם.

לאחר שבוע נפגשתי עם אימא של איציק, היא חולה מאוד, ולא יזיק
לה ריאה בת עשרים וחמש במצב טוב. איציק ביקש הנחה משמעותית,
ותשלומים יותר נוחים.
"בוא נפרוש את זה לכמה שנים, ככה תהנה מהכסף יותר זמן" קבע.
בררתי שייצא לי לפחות מאתיים שקל תשלום ראשון, ונותחתי.  

אני נושם חמצן בריח פלסטיק כבר ארבעה שבועות ברציפות, מסביבי
מתמזג לובן של חלוקים עם צבעוניות מתריסה של זרי פרחים מכל
הסוגים.
יש לי ריאה אחת, כליה אחת, נחיר אחד, ושלושים אלף שקל בבנק.