לו הייתי יכולה להתרומם ולעוף אל הכוכבים להתבשם מריחם ולזהור
מאבקתם.
לו יכולתי לצלול אל תוך מעמקי האוקיינוס, להתחכך בקרקעית
החולית ולחוש במים כרדיד תכול המתנחשל סביבי.
לו יכולתי להבקיע דרך אל לב האדמה, לעבר גרעינה הלוהב,
להסתנוור מבהקו ולהישרף עד כלות מחומו.
לו יכולתי לעוף עם הרוח למחוזות שמעבר לכל דמיון, להשקיף על
תנועתו המתמדת של היקום על שלל כוכביו - חג כמו קרוסלה חגיגית,
מלאת אורות.
לו יכולתי להתעמק בסודות הבריאה, לרחף ביניהם קלה מנוצה, מגרגר
אבק הרוקד בקרן שמש...
לו יכולתי לרקוח תמצית מן הזמן ומלשד החיים עצמם ולשתות ממנה
לרוויה!