מירב דניאלי / תבוא אליי |
נועצת מבט כשהוא משחק
בודקת עוד פעם, וכן הוא דולק
אבל מבפנים מרגיש הוא סתם ריק
חומת אדישות על פניי מתרפקת
אותי מתחתיה נוטשת, חורקת
ובין הריסות כך הרוח שורקת
חשה כיצד את השטח סורקת
הו, כמה הייתי נותנת לאיש
שיבוא ואת הכאב ירגיש
ובלי לשאול את ידו יגיש
אבל העולם נשאר לי אדיש
נטושה מחכה למגע של היד
שאתה לי מגיש, ואני לא לבד
רוצה שוב לחוש עוד רגע אחד
ולא לפול לידיו של אלעד
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|