אינך מודעת לעצמך,
אינך יודעת כמה את יפה.
אינך יודעת כמה אני אוהבת אותך,
וכמה שאני כמהה אלייך.
אינך יודעת שהינך היפה בנשים,
המבריקה שבגאונים והחכמה שבפילוסופים.
אינך מודעת לכך שאת מושא הערצתי,
משוש חיי והדבר שגורם לי אושר כה רב.
כאשר אני מעבירה את ידי,
ונוגעת בך אני מתמלאת בתחושה המשכרת את חושיי.
את חלקה כמשי וצבעך כהה, צווארך הארוך כה נעים למגע.
ובל אשכח את גופך המשגע, הגוף שאיני חדלה מלגעת בו ולאמץ אותו
אל גופי.
כאשר אני נוגעת בגופך קולך הוא מוזיקה לאוזניי,
מוזיקה מהפנטת, יותר משירתן של הסירנות, קולך הוא שיא השיאים.
ובסופו של יום, את תעמדי לך בפינת החדר ותסתכלי עליי בשנתי,
תשגיחי ותשמרי עליי.
תמיד תהיי שם, ותמיד אוהב אותך.
או ג'סיקה, גיטרתי האהובה, לא אשכחך לעולם.
שלך, רינת.

3.12.05
נכתב לגיטרה שלי. |