כבר שבועיים עברו מאז שתום עזב. כבר שבועיים שאיה בקושי מצליחה
לישון. היא מאוד משתדלת שלא יראו שהיא מתגעגעת לתום, אפילו לא
קצת. היא לא מדברת עליו עם אף אחד, לא שואלת עליו שאלות וגם לא
עונה לאנשים ששואלים אותה. היא לא מסתכלת באלבום התמונות שלה
ולא קוראת את כל הפתקים הקטנים שתום נהג להשאיר לה בבית כשלא
הייתה נמצאת. היא לא רוצה להתעצב. איה רוצה להישאר חזקה. היא
סופרת את הימים עד שיחזור אליה, מחכה לשיחת טלפון ממנו, למכתב,
לאימייל. אבל לא מוכנה לדבר. היא משתדלת שלא לחשוב עליו יותר
מידי, כדי לא להרגיש את הנקודה הזאת בבטן כואב וחוצמזה, איה לא
בוכה. והיא גם זוכרת את מה שהיא הבטיחה לתום.
אחרי שבועים, היא ישבה אצל יובל בבית והם הקשיבו למוסיקה
כשלפתע החל הרדיו מנגן את השיר שתום הכי אוהב. יובל מיהר הגביר
את הרדיו, נעמד והחל לרקוד, או יותר נכון לקפוץ מעלה ומטה בקצב
השיר. איה הביטה בו במבט מלא השתאות וקמה לכבות את הרדיו. היא
לא רצתה שהשיר הזה יתנגן לה בראש ויזכיר לה את תום. "מה את
עושה?!" צעק יובל "את לא רואה שאני רוקד? אני ממש אוהב את השיר
הזה, איה" יובל התיישב בעצבנות. "כואב לי הראש והדפיקות האלה
בכלל לא עוזרות לי" איה הכריזה באדישות והשניים המשיכו לשבת
ולעשות כלום. איה לא רוצה להתעצב והיא משתדלת להוציא את תום
מרוב מחשבותיה. אחרי חודש היא כבר התחילה להתרגל למצב, לא עוד
קפיצות לביקור בביתו של תום וכבר אי אפשר להרים טלפון כשמתחשק.
החבר שלה לא בארץ והיא החלה משלימה עם הרעיון מכורח הנסיבות.
כבר שלושה חודשים שאיה בלי תום והיא עומדת בהבטחתה ולא מפסיקה
לחשוב עליה. איה מתכוונת להמשיך לאהוב את תום, גם אם הוא גר
קצת רחוק. גם אם הוא גר הרבה רחוק. היא הבטיחה לו והיא אוהבת
אותו וזה מה שחשוב. כבר שלושה חודשים שאיה בלי תום והיא
מתגעגעת. מאוד. שיר אמרה שהמרחק הוא מאוד משמעותי ואי אפשר
לנהל מערכת יחסים בכזה מרחק ואפשר גם לחשוב שהם נשואים או
משהו. "אין לך מושג על מה את מדברת. אני ותום אוהבים אחד את
השני ובכלל לא אכפת לנו שאנחנו לא על אותה היבשת. טיפשה אחת."
איה כעסה ודי נעלבה ממש ששיר אמרה. חילופי הדעות הפכו במהרה
לחילופי גידופים וקללות ולרגע איה הצטערה שבכלל התחילה לדבר עם
שיר על תום. במהרה, הקללות הפכו לצעקות ואיה סטרה לשיר בעוצמה
על לחייה ושיר הבוכה החלה מכה את איה נמרצות. לאיה בכלל לא היה
אכפת שהיא מרביצה לשיר וששיר בוכה, היא המשיכה להוציא את כל מה
שהיה סגור לה בפנים וחוצמזה, איה לא בוכה, אז זה לא משנה כמה
חזק שיר תכה אותה, היא לא תבכה. אחרי שיובל הרגיע את איה הוא
שאל אותה מה עם תום. "שומדבר. מה איתו?" איה הייתה אדישה
וניסתה להראות כאילו שלא אכפת לה שאיה חזקה בלי תום, למרות
שהיא הרגישה בפנים כאילו מישהו תוקע לה חץ בריאות והן לאט לאט
מתרוקנות מאוויר. "נו די איה, באמת. אני יודע שאת מתגעגעת
אליו, אבל לא חבל על שיר? דווקא די כוסית." יובל ניסה להצחיק
אבל איה ממש לא הייתה במצב רוח לבדיחות. "תפסיק כבר. אתה בכלל
לא מבין! ואם אנחנו לא נצליח לעבור את זה?! ואם הוא לא מתגעגע
אלי?! ואם הוא כבר לא אוהב אותי?!" פתאום, העיניים של איה
תחילו שוב להתמלא בדמעות שהיא הכירה טוב מאוד, מאז שתום סיפר
לה שהוא עוזב. איה הרגישה איך ממלאות את עינייה דמעות גדולות
ורטובות, דמעות עם הרבה מלח, דמעות שעמדו לפרוץ בכל רגע מתוך
עינייה ולהרטיב את לחייה. היא קמה במהירות ורצה לעבר שירותי
הבנות, מותירה את יובל מאחוריה. איה ישבה בשירותים שעה. שעה
אחת ארוכה היא ישבה בתוך השירותים ויובל חיכה מהצד השני, שתצא
כבר. אחרי שעה, נמאס לו ואחרי שהוא בדק שאין אף אחד באיזור,
הוא נכנס לשירותים ומצא את איה יושבת על הרצפה ומביטה בתקרה
הוורודה. "אתה חושב שהוא כבר מצא לו מישהי אחרת?" איה הנשיכה
מביטה בתקרה, מנסה שלא להסתכל אל תוך עיניו המרחמות של יובל
שהתקרב והתיישב לצידה. "מה פתאום. על מה את מדברת איה? את
יודעת שהוא אוהב אותך." יובל קרב אל איה וחיבק אותה. הוא חייך
אליה ואיה סובבה ראשה והביטה בו בעיניים אדומות ונפוחות. "את
יודעת שהוא אוהב אותך ולא יוותר עליך בגלל סיבה מטופשת כזאת"
יובל הושיט כף יד שזופה והחזיק בכף ידה של איה."אז די כבר עם
השטויות, את יודעת שזה כלום זמן עד החופש והוא יבוא לבקר אותנו
ואת יודעת שאת חזקה גם בלעדיו וגם שאת אוהבת אותו." יובל הזיז
קווצת שיער שנחתה על מצחה של איה. "וחוצמזה, איה לא בוכה,
נכון? אז בואי." יובל קם ויצא מהשירותים. איה הביטה בראי
הגדול, בפנייה החיוורים ולחייה הרטובות מדמעות. "איה לא
בוכה..." היא חשבה לעצמה. "איה אוהבת את תום" אמרה בליבה ומחתה
דמעה קטנה ובודדה על לחייה. |