הוא מרגיש שונה. שום דבר מיוחד לא קרה היום, אבל הוא יודע
שמשהו עמוק בפנים שינה כיוון ועכשיו הוא דוהר בדרך חדשה.
בבוקר הוא הגיע לבי"ס וכבר הבין שהשתנה. הקירות הלבנים דיכאו
אותו והוא שם לב שחבריו לא מעניינים אותו יותר. באופן מסוים -
הם הפכו לזרים. ואולי הוא זה שהפך לזר...
כך או כך, זה לא שינה לו. התיישב כהרגלו בצד ונשען על הקיר.
חיוך עלה על שפתותיו, חיוך מריר. איך אף פעם הוא לא שם לב?
פעם הוא הרגיש שאם לא יהיו לו חברים, הוא יתאבד. הרי אדם הוא
לא אי ואינו יכול לחיות בדד. היום ההרגשה שונה. הוא יושב
בנינוחות והקלה נעימה שורה עליו. דווקא טוב לו ככה, לבד.
עצמאות שהוא מחפש כבר הרבה מאוד זמן.
אחרי בי"ס הוא חזר הביתה. אכל צהריים עם עצמו וראה טלויזיה.
נתקף חשק לא מוכר לעשות ש.ב. הדהים אותו שפתאום המחלוקת בין ר'
יהודה לחכמים נראית מעניינת.

כבר כמה ימים שהוא ככה. מיום ליום הוא מרגיש טוב יותר. אמיתי
יותר.
הוא יודע שהשתחרר מכבלים חזקים שהתישו אותו כמעט לגמרי. יש בו
עצבות על שביטל את הסיכויים למערכות חברות אמיתיות עם הקרובים
לו ביותר. אבל מצד שני, היכן אותם קרובים? הוא שם לב שאיש מהם
לא ממש התעניין בריחוקו.
הוא יודע שהם המפסידים. הוא אדם טוב וחבר נהדר, אך הם החליטו
שאינו הטיפוס שלהם. כשהוא רואה אותם בבי"ס הוא מחייך. שמחה
מבורכת מכסה אותו עכשיו. הוא אוהב להיות לבדו. אחרי הכל, אין
אדם נאמן לו יותר מעצמו.