אז אשקיף על בית מקדש
מתוך ספה אדומה בקרחת של יער
שסביבתו מתועשת
ושמיו צהובים מעשן ( לא עוד
גיא לגיהינום, לא פתח גן עדן )
ואף אני אוסף לצבעם
כי סיגריה בפי וטבעותיי מטביעות חותמם
ואף כי עיניי צופות על הקודש
ליבי בחול כי פגשתי בך
ויותר לא אחלום על סולמות
ומלאכים שעולים, שיורדים
ויותר לא אנגן את שירת השמיים
אותה כה אהבת
ואהבתי גם. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.