חנוק לי, חנוק לי אני בקושי מרגישה את הנשימה
אני באמת לא יודעת מה קרה?
ואיך נפלתי שוב ...
האמנתי לו ,ופתחתי את ריגשותי לפניו.
וכך נפתחה לה חומת הרגשות ששמרה עלי ,שהגנה ודאגה איש לא  יקבל
רגש מתוכה , כי אחרת אני יפגע.

כל פעם אני טועה וטועה .
אומרים לי שאני סגורה כי אני "לא רוצה להיפגע"
אבל הנה זה קרה
שפתחתי קצת וקיבלתי מכה כתודה.
מכה שאין בי כוח לשאת .

בא לי להיות מכוערת להיות קופה.
אולי אז דברים יראו אחרת .
אז תיגע בי התקווה.

כי עכשיו הכל רק לפרוק ולשכוח
הכל היה ונגמר.
חשבתי שגם אני כזאת
אבל כנראה שלא, ובאמת אין לי מה לומר.
זה כואב נורא ונמאס להיות במקום של כאב וחולשה
אני צריכה אויר אני נחנקת, נחנקת מהרגשת האהבה.

זה בסדר אני אנשום עוד אויר והזמן יעבור .
ובסוף אצליח להדחיק עוד רגש עוד אמונה .
אני אשים גם אותה בתוך תיבה ואנסה לשכוח מקיומה.