בתחתונים ורודים מביטה בי, ירכיים ארוכות, חולצה מבליטה
פיטמות, מסגנלת חיוך, אלי, החוזר לביתי.
  נגה על רכבת מתרחקת, ודאי משתקף ים מעגן מיכאל דרך חלון,
צובע את דרכה כחול כהה של ים לא מסנוור שמש שרק זרחה. בתחנה,
נשיקה מהירה, חיבוק מרוחק, שתיקה, נפרדו דרכינו, לאי ודאות,
לעתיד. גם היא שואלת אותן שאלות, אני יודע.
  בתחתונים ורודים, מעשנת סיגריה, לבד תחת בית בלי כלב, כמו
לא אכפת מה חושבים, לא צריכה להסביר פעולות, ערפילי בוקר מטעים
שרב צפוי, ואולי?
  קשרי קיץ, כי זה מה שיש, לא משדר אהבה שאין, מספק מגע,
מילים קצרות של יחס, תזמון, מה שנשאר - נשאר, מין, חיבה,
עיתוי, מה שאין - אין. מורדות כרמל דרך חלון ודאי מבשרים לה
בית מתקרב, בין שתי ערים, ודאי מצפה מקלחת שלא הספיקה אחרי
זיון של לפנות בוקר, של לפנות פרידה.  
  בתחתונים ורודים, מאיטה את הליכתי תחת עץ התות מעבר הרחוב,
עיני מהופנטות לא מסוגלות לנתק מגע, וגם אין סיבה, רק שנינו
ברחוב, היא תחת בית, ודאי ביתה, אני בדרכי, לביתי לא לביתי,
לשינוי אפשרי, חוצה את הכביש למרות שאין זו דרכי, מתקרב, מחפש
סימן נוסף, אך המבט לא משתנה, לא מספק רמז נוסף, עשרים מטרים
מפרידים, ההליכה מואטת עוד יותר, להימנע מלחלוף, אז כבר קשה
יהיה להחזיר מבט, לנמק סיבוב, מוציא את צרור המפתחות, שיהיה
עיסוק לכף היד, שיסביר הליכה בשעה מוקדמת, נגה שוב בראשי, יד
מלטפת גב, מחייכת, משחקת, ובמחשבה כבר שובר כל שארית נאמנות,
רגליים יפות מולי, אך כבר קרוב מידי מכדי התמקדות רגליים מבלי
להתפס מביט רגליים, חוזר לחפש את קשר העין, עיניים חומות כהות,
שיער שחור, רגליים לבנות, בהירות, חיוורות, כל כך ארוכות.
 בתחתונים ורודים, חמישה עשר מטרים, ההזדמנות מאיצה פעולת לב,
גופיה צמודה מאפשרת ציור ברור של תוואי שד רימוני זקור, לנגה
שד קטן, מאכזב, העדיפה חושך עת פרמה לראשונה היד את החזייה,
הפילה איתה ריפוד, השאירה שאריות חזה ממתין למגע, זוכה ליקוק
עדין סביב פיטמה, שיפוט אסתטי מחודש, לשון בולעת פטמה לקול
התמסרות שלה אלי - שלי אליה, למחשבה על שאמיתי ושהוצג ונאמר,
בנקודה בה אין חזור, עם ידיה שלא מבינות את המובן מאליו שזועק
למגע גם מצידה, אך היא, כמו מספיקה המסירה של גופה כדי לשדר את
נתינתה, נאלמת בעת שחשה לשון מוצאת בליטת דגדגן.
  בתחתונים ורודים, הרמת מבט מפגישה עיניים שבחנו עיניים,
ודאי ראו מבט סוקר חזה, מוציאות חיוך נבוך מצידי, ולשון המחפשת
מילה נכונה, כי יגיע סתיו, והרבה יותר יפה, ומסתורית, שמונה
מטרים, ויש מה להפסיד, צחוקה הנבוך, שיפוטה המדויק, אך גזר
הדין הוכרע, מחלף דרכים שובר נאמנות, כללי משחק, שבעה צעדים,
חמישה, ארבעה, נעצר.
  בתחתונים ורודים מביטה בעיני ולא אומרת מילה, שאיפה, נשיפה,
שאיפה, נשיפה, "ואוו" אני לא אומר, ריאות ריקות אוויר, אין רוח
לא מניעה שערי, שערה, אפר הנופל סיגריה סוחב מבטי מטה, במורד
רגליה, בדרך למעלה נבוך ממראה עצמי הבוחן גוף, ולא זוכה בחיוך
הרצוי, המבין, המזמין, שלושה צעדים, שניים, אחד, חולף על פניה,
זועק למילה שתעצור, שתיצור, אך המפתחות חוזרים כיס, הצעדים
מתרחקים, בדרך לסוף הלילה, לתחילת היום.