זרביצקי היה שותף לדירה של חבר בזמן שלמדתי באוניברסיטת בן
גוריון בנגב (היא אוניברסיטת באר שבע). שמו הפרטי היה דוד אבל
כולם קראו לו זרביצקי.
טיפוס מוזר הוא הזרביצקי הזה: שיער מטולטל ארוך, דיבור מהוסס,
מבטא ארגנטינאי, בגדים שהם הכלאה של שוק הפשפשים ומזרח אירופה
וכמו בשיר של אהוד בנאי - באצבעותיו האור (בכל הקשור לנגינה
בגיטרה).
הוא חי בחדר במעונות ג' של האוניברסיטה שגודלו היה כשל חדר
ארונות בדירת 4 חדרים בשכונות החדשות של ראשון לציון. לחדר
נכנסה מיטה בודדת וארון בלי שום מרווח בניהם ובלי כסא (אפשר
היה לשבת על המיטה). ארון לא היה שם והרצפה היוותה תחליף לא רע
בכלל לארון.
למרות התיאורים המזוויעים הללו סיפרו שיש לו הצלחה בקרב בנות
המין השני.
אני לא האמנתי עד שלא ראיתי במו עייני.
זה היה במסיבת ריקודים בסיפרוטק (הדיסקוטק של האוניברסיטה
במרתף הבניין למדעי הרוח). הוא פיזז לו בהנאה לא מעטה מול
בחורה יפה (שהייתה מבוגרת ממנו בכ -4 שנים ) והיא ריקדה לפניו
בארוטיות מסוימת שמשכה תשומת ליבו אפילו של אסטרונט כמוהו.
אחרי הכל גבר !
בשלב מסוים היא הזמינה אותו לעלות לנפוש בחוץ. הוא כמובן נענה
בחיוב להזמנה והם עלו במדרגות הדיסקוטק החוצה - יד ביד.
אני הייתי חייב לעקוב אחרי המתרחש ולראות במו עייני את זרביצקי
בפעולה.
סליחה זרביצקי.
אחרי שיחה של כ 5-10 דקות שלפה היפיפייה סיגרית נובלס מעוכה
והתחילה לפלוט עשן תוך כדי שיחה.
זרביצקי שאל אותה: "רוצה לחזור פנימה ?"
היא השיבה בחיוב.
זרביצקי אמר באדישות: "אז תחזרי !"
היא הביטה עליו בפליאה מסוימת, מעכה את הסיגריה במגפה המהודר
ושבה לבדה לדיסקוטק.
כששאלתי את זרביצקי מדוע שילח מפניו את היפיפייה, ענה לי כי
הוא שונא סיגריות.
חוץ מזה אמר: "אני את שלי עשיתי בכך שהזמינה אותי למעלה מכאן
והלאה מערכת היחסים הייתה יכולה רק להידרדר".
אמרתי - מוזר ?
אני חוזר בי - גאון !!