|
יש לך הרגל מגונה חדש:
כשאת מדממת את מספיגה את הדם
בבגדים לבנים חדשים.
הכתם האדום שמתפשט על הלובן,
כמו מאכל את הטוהר שנותר בו -
מזכיר לך משהו על הרס עצמי.
את אומרת בחיוך שזה בעצם
שדה של פרחים נפתחים:
איך שהאדום מתפשט לאט על הבגד
אחר כך מקריש ונובל. |
|
|
אף בנאדם לא
שווה את הדמעות,
וזה שכן יהיה
שווה לא יגרום
לך לבכות. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.