מול חופי הים התיכון עצרנו
אש בערה בי ותשוקה שלטה בי
והינך אדישה למראה הסנה הבוער
מפזמת לעצמך לחן מנער
מקרב אני את לשון הדרקון אלייך
להבות יוצאות מפי רק שלא תישרפי
אך הקיפאון מכסה את פנייך
ועינייך הקרות מכבות אותן הלהבות שנשלחו לעברך

צחור וטהור גופך אך כה מנוכר
ללא תגובה לנשיקותיי כאילו זהו צעד מוכר
מלטפת את שערותיי לשם שכנוע
כאשר ליבך הקר מפליג במי הים, זה ידוע
כיצד אחיה בשקר שכזה איתך
את כספן היוצא למרחקים בסירת יחיד
שטה לארצות הקור בלילה המפחיד
ובינינו תהום שמפרידה בצורה חדה
להיות איתך זה לא אנושי
אך כיצד אוכל להוציא אותך מראשי?