אורי ורוני תמיד היו חברים.
יחד היו בתיכון, יחד היו במילואים,
אורי בחור כארז, היה טייס קרבי,
שחצן, עיניו כאוקיינוס האין סופי.
רוני צעיר תמים, עם נפש פיוטי.

היא הייתה ילדה יפה,
לא תמיד רואים כמותה, היא הייתה שונה!

את אורי פגשה בקמפוס באולם,
ברוני נתקלה בחוף על שפת הים,
אורי לקח אותה בלילות לפאבים ודיסקוטקים,
עם רוני טיילה בהרים וציירו פורטרטים,
הכירה אותם זה ברור, כל אחד בנפרד,
בתחילה לא הבחינה במבטים וכוונות בפרט.

היא הייתה תמימה,
אהבה עוד לא ידעה, כן ענת זה שמה!

סתם כך הזמינה את אורי לקפה,
הוא לא ידע והביא את רוני כמלווה,
אורי הביא שמפניה, לבוש בחליפה,
רוני עם גיטרה, עליו רק ג'ינס וגופיה,
מבוכה!!! - נתקלו בסלע לא יכלו לעבור...
הגשר צד מדיי והזמן קצר - אבוי!!

היא הייתה נערה,
מאושרת ללא תנאי עולמה ללא תקלה או פגם!

ביום שישי במספרה אצל ג'נט ודודו,
סיפרה בגאווה על מחזריה וכו'...לו...
על אורי אמרה, שהוא מצליח ידו בכל,
על רוני הוסיפה, שהוא כל יכול...
בערב הכינה ארוחה, הזמינה כל אחד בנפרד,
מול נרות ישבו ושוחחו ללא חשד.

ללא החלטה מבולבלת,
מאוהבת, מאוכזבת, לא ידעה לאן ללכת!

אורי לפת אותה בכוח, רוני מלטף ורך,
למי להקשיב או להאמין המצב מסובך כל כך?
שניהם אהבו אותה בדרכים שונות,
לא נתנו שהות לחשוב, נטעו בה אשליות,
נכנסה עמוק לתוך קונפליקטים,
אחרי הכל זה נראה לה רק כפלירטים.

זה הסוף אמרה לעצמה,
נערה אבודה בין שניים לכודה!

למרות הכל סיימה לימודים בהצטיינות,
ומהרה לגשת ללשכת הרבנות,
אך אבוי, זו צרה צרורה שאין כמותה!
את מי משניהם לקחת איתה לחתימה?
לא יכלה יותר במשחק הזה לזכות -
כי העמדת פנים זה בהחלט שטות.

היא הייתה ילדה נערה,
מאוהבת מבולבלת בין שניים לכודה!

הוי... ענת... ענת...

תחליטי את...

נכתב בשנות השמונים, סתם כך, זה סיפור דמיוני - מחורז
       מוקדש בבמה לענת אדרת וענת נפש