רבים מחוזות הזכרון
ברוחי
כמו גנים נטושים,
בשביליהם לא תטעה
מחשבתי עוד,
נעולים בדלתות
אותן לא אשוב לפתוח
ומאחריהן,
משעולים ירוקים,
מנוקדים בפרחים
שריחם לא ישכר
את רוחי הצמאה
אבודים משעולי הגנים
אין דרך מובילה לסיפם,
ובכל זאת,
כל עוד אני חושב
הם קיימים שם
אך יש ויופיע
מפתח ישן
ותנשוב הרוח
בין עצבי זכרוני,
ותגשר מסלולים
שנתקו מזה זמן
או אז תתחוור לה
דלת הגן
בהירה וגדולה
ומזמינה לגעת,
חרש תיסוב על צירה
ותחשוף מרבדי
העבר
שריחם השתבח מאז
אשוטט כך
חולם לא חולם
בשבילי הגן הנטוש
שחי רק עבור
הרגע הזה,
ואלה שאולי עוד יבואו,
אם תחזור הרוח. |
