הווצי שלי לא חולם עליי. כבר המון זמן שזה ככה ועד עכשיו
העלמתי עין. אבל תסכימו איתי שיש גבול לכל דבר.
אז אתמול החלטתי לפעול. בערך בחצות אחרי ששכבנו  חצי שעה במיטה
עשיתי את עצמי ישנה.
נשמתי לאט והתכנסתי לתנוחת השינה שלי (עם רגל אחת קרוב לבטן)
כדי שזה יראה אמיתי והוא יהיה בטוח שנרדמתי. וחיכיתי.
חיכיתי שהווצי שלי יירדם. כשהתחילו אצלו הטיקים זה היה הסימן
בשבילי להתחיל בפעולה.  לקחתי את הסולם שהחבאתי מבעוד מועד
מתחת לכרית, העמדתי אותו בזהירות קרוב לאוזן שלו והתחלתי לטפס.
כשכבר הייתי ממש קרובה, הווצי שלי החליט שזה זמן טוב להסתובב,
אבל אני לא איבדתי את העשתונות ודפקתי קפיצה מהסולם ונאחזתי לו
בשניצל של האוזן. (מזל שזו הייתה האוזן עם
העגיל כי אחרת לא הייתי פה לספר את הסיפור).  משם טיפסתי אל
תוך האוזן ואחרי מנוחה קלה פצחתי בהזדחלות לאורך התעלה
בסוף התעלה  הוא ניצב מולי במלוא הדרו. עור התוף.  הוצאתי
מהתרמיל את המקדחה שלי
ובלי לחשוב פעמיים התחלתי לקדוח. הקידוח לבד לקח לי שעה וחצי
(כולל הפסקת פיפי ומים - לא בסדר הזה).
ואז רגע לפני שאיבדתי לגמרי את התחושה באצבעות של הידיים
מהרעידות של המקדחה, נפרץ החור. אור חזק חדר דרכו
והייתי חייבת להניח את המקדחה ולשים את משקפי השמש שלי.
הצמדתי את העין לחור ונתתי לה לשוטט ימינה ושמאלה ולקלוט כל מה
שהיא יכולה.
מצד ימין העין שלי קלטה חבורה של אינטגרלים שעמדו ושתו אייס
קפה של ארומה.  הם נראו לי די משועשעים והיה להם מבט די
מזוגג, נראה היה שהם עישנו משהו. לא רחוק מהם עמדו שלוש נשים.
אחת עם שיער ירוק וגיבנת שנראתה בערך בת אלף,
לשנייה היו רגליים ארוכות במיוחד ולא היה לה צוואר, ולגברת
השלישית היה חזה כל כך נפול שהגברת השנייה הייתה צריכה לשים לב
כל הזמן שלא לדרוך עליו.  כשהסתכלתי טוב יכולתי לראות שעל
הקלסר שהגברת הראשונה החזיקה היה כתוב חדו"א.
באמת תמיד תהיתי מי זו החדווה הזו שווצי שלי כל הזמן מדבר
עליה.
חוץ מהן הסתובבו שם גם כמה למות, שהאמת נראו לי קצת פרחות,
ואפילו היה שם איש אחד שהיה לבוש כולו בכחול ועל החולצה
שלו היה כתוב "מוסך שמשון" ולא היה קשה לנחש שזה המוסכניק של
הווצי שלי.
בשלב הזה כבר ממש התחלתי להתרגז. אפילו המוסכניק מקבל את 15
דקות התהילה שלו ואני לא?
אז החלטתי שזה הזמן להתחיל בשלב ב' של התכנית. הוצאתי מהתרמיל
את התרמוס שלי, פתחתי אותו בעדינות והוצאתי את המבחנה עם תרכיז
החלומות. דקרתי את עצמי באצבע הוספתי טיפת דם לתרכיז וניערתי
חזק.
ואז, בדיוק כשהייתי מוכנה לשפוך את התרכיז דרך החור, נתקלתי
בחוט של המקדחה ועפתי כמו טיל על עור התוף.
הדבר הבא שאני זוכרת זה שהתעוררתי ומסביבי שברי עור תוף
וזכוכית, המכנסיים שלי היו רטובות מהתרכיז וכל הנוכחים מסתכלים
עלי במבט חשדני.  מבין כל הדמויות שהתחילו להתאסף סביבי, קפצה
לקראתי קומפוט, הכלבה שלי ושל הווצי שלי. היא רחרחה אותי ואת
המכנסיים שלי וברגע שהתחילה ללקק את שאריות התרכיז היא נעלמה
והשאירה אחריה ענן פרווה.
ההמון בנתיים המשיך להצטופף סביבי ואני החלטתי שזה זמן טוב
להתחפף משם, ומהר.
כשקפצתי מהקצה של האוזן לכיוון הכרית, כבר לא הסתכלתי, פשוט
עצמתי עיניים וקיוויתי לא לפספס.
בבוקר הווצי שלי העיר אותי בהתרגשות: "את לא מאמינה מה חלמתי".