ושוב הריקנות הזו מלווה אותי
בדרכי
אל הערסל בו אני מתפרקד מול שמיים שחורים
וכל הכוכבים מנצנצים אלי
אור כוזב של מיליוני שנות אור:
השמיים זרועים כוכבים,
אומרים כולם, אבל זה שקר
השמיים הם ריקנות ללא שיעור
ומעט כוכבים העושים בה כרצונם,
כמו (הריקנות) המשתלטת עלי
ומחשבות העושות בי כרצונן.

כמו זאת המניאה אותי מלהתבונן בשמיים
ולחפש תקווה
כי להתבונן בשמיים פירושו להסתכל אחור
ולראות אורות שהיו ואולי אינם עוד
ומשום-מה אני עדיין מנסה
להסתכל קדימה
ושב ונופל לשמיים.