כשהייתי קטנה חטפו אותי חוצנים, במן החלטה אקראית של הרגע. הם
לקחו אותי מהחיים שלי לכוכב אחר והותירו אותי חסרת כל. הם לקחו
ממני את החלומות שלי, את השאיפות שלי ואת התקוות שהיו לי אז.
את התמימות מלאת השמחה שהייתה לי הם שברו לרסיסים קטנים שאותם
הם פיזרו בחלל אינסופי.
הם הכניסו אותי למקום חדש ששלטו בו יצורים מבחילים ואכזריים.
היצורים האלו שאבו אנרגיה ממועקתם של התושבים. הם נהגו לתת
לתושבים רשימות ארוכות של חוקים מפורטים וטיפשיים ולבדוק האם
הם מבצעים אותם. אם נתפס תושב פושע באחד מאלו היה מובא בפני
אחד היצורים וזה היה דואג להשפיל ולדכא אותו עד שהודה התושב
בצידקת היצור והשתכנע שמעכשיו ואילך עליו למלא אחר החוקים.

היצורים היו אוהבים לדרג את תושבי הכוכב מ-1 עד 100 ברשימות
אינסופיות של תכונות וחכמה. בדרך כלל הציונים הגבוהים ביותר
ניתנו רק לאלו שדאגו להתחבב על היצורים, הם היו מבקרים במשכנם,
מתעניינים בשלומם ומכבדים אותם בעוגות מתוקות שהכינו בעצמם
ובתוכן היה מוטמן סם מיוחד. הסם הזה נקרא בפי המקומיים
"חנפנודוייס" אך בשפתנו הפשוטה קוראים לזה "סם ניפוח האגו".
תופעות הלוואי של הסם היו עיוורון קטלני לכל הסובב את היצור
והתרכזות מלאה בפנימיותו והתקדמותו האינטרסנטית. היצורים,
שאהבו את הרגשת ה - "היי" שהסם העניק להם, דאגו לכך שמי שטרח
לכבד אותם בסם מסוג זה יקבל את הדירוג הגבוה ביותר.
האזרח הפשוט בדרך כלל לא היה מגיע לתהילה שבדירוג הגבוה הזה
והיה סובל רוב חייו מדלות, סתמיות וחשיבה מקובעת שגרמה לו לא
לעשות דבר מלבד הציות לרשימת החוקים הארוכה וחסרת ההגיון
הזאת.

מידי פעם הייתי מזכירה לתושבים שמסביבי שאני לא משם ושנולדתי
בכוכב אחר, רציתי לגרום להם להבין את חוסר היעילות שבשיטת
ניהול הכוכב הרדוד הזה. אבל הם, שהיו עייפים ומיואשים מלחשוב,
היו אומרים לי שהכוכב שלהם לא ישתנה ושאין מה לעשות כי החיים
לא הוגנים. אמרתי להם שאם זה כך אז אני רוצה לחזור לכוכב
מולדתי, הם ענו לי שאי אפשר לחיות בעבר ושאת התמימות המתוקה של
הילדות הרחוקה לא ניתן להשיב. צעקתי עליהם שיאמינו לי שבאמת לא
נולדתי בכוכב הזה, אבל הם סתמו את האוזניים בהמון אטמים ולא
רצו לשמוע את מה שיש לי להגיד. היה להם נוח במציאות הסתומה
והמקובעת שלהם שבה הם לא צריכים להפעיל את המוח ולו לרגע.