יש סיפור, של יונתן גפן, על האיש הכחול עם הבית הכחול
והמכונית הכחולה והילד הכחול ואתם כבר מבינים את הרעיון.. אז
למי שתהה, אני לא גונב ממנו, זאת רק מחווה לסיפור שלו

זה סיפור על שניים.
אחד כחול ואחד ירוק.
מבנה גופם היה עגלגל משהו, ידייהם קצרות (הם היו בעלי יכולת
טלפית, הידיים התנוונו עם הזמן) ואת רגליהם לא ראו.
למעשה, לא יכלו לראות את עצמם כלל עקב מבנה הגוף שלהם וכך הם
גדלו כשהם רואים רק אחד את השני.
כי הילד הירוק והילד הכחול גדלו לבד, רחוק מהציביליזציה,
ומבחינת הילד הכחול כל הילדים היו ירוקים ומבחינת הילד הירוק
כולם  - כחולים.
הם חיו טוב, והיו החברים הכי טובים, בלב ובנפש.
ויום אחד בהיר כשוטטו להם בג'ונגל, הם החליקו במדרון פתלתל,
תלול מאוד מאוד וארוך מאוד מאוד ונחתו בעיר.
והעיר הייתה מקסימה ומדהימה, אך לא זה מה שחשוב.
כי כשהגיעו שני הילדים (שעתה כבר היו נערים) לעיר הם ראו אנשים
- עשרות, מאות ולאחר, אלפים וכולם - כחולים.
הם נחתו בעיר הבירה, בעלית של העלית.
כיוון ששניהם היו מאוד נבוכים, החליט הנער הירוק שכיוון שהם
דומים לו ולחברו בצבעם (הרי הוא חשב שהוא כחול) תהיה להם שפה
משותפת ועמד לפצות את פו, כיוון שהייתה שתיקה מביכה במשך זמן
רב (כי הילד הכחול חש לא בנוח עם כ"כ הרבה כחולים שונים ממנו
סביבו), אך חטף זפטה אדירה מאחד האנשים הכחולים.
הנער הכחול החל לצעוק עליהם שהם ברבריים (מסתבר שהילד הירוק
והכחול בילו לפחות את ינקותם בחברה המודרנית, שכן יכלו לדבר)
ושבעיה שלהם שאנחנו שונים ומי אתם בכלל שתחליטו שאתם יותר
טובים מאיתנו? האנשים הכחולים חייכו, לקחו את הנער הנער הכחול
שצעק שלא יעשו לו ולחברו הירוק דבר או שיבולע להם והביאו לו
מראה.
ההשתקפות שלו הייתה כל כך כחולה וטהורה, לעומת ידידו הירוק,
המכוער והשפל...
אך לנער הכחול הייתה הנאמנות לעמוד ולנסות להגן על חברו.
הכחולים, אנשי העולם הגדול, הוקירו אותו עד עומק ליבם על כך
שהסכים להגן על היצור הנחות הזה והם גמלו בליבם לרומם ולפאר
אתו עד שיהיה גדול וכביר, בתקווה שכך יוכלו להשכיח ממנו את
הירוק.
הם גררו אותו משם. הפעם האחרונה שראה את ידיד הנפש שלו הייתה
כאשר נגרר על הריצפה, מוכה באלות, ע"י כחולים נאורים.
ועיניו הכחולות בכו.
הימים עברו והשנים חלפו ואותו נער כחול גדל והפך לגבר כחול
מושך ושרמנטי. הוא נשא לו אישה כחולה, דוגמנית-על ממש שלא הפכה
לכזאת רק בגלל החוכמה המרהיבה שלה. הגבר הכחול עתה כבר היה
פרופסור מפורסם לפיזיקה קוואנטית ולכימיה גרעינית. הוא גדל
והפך לחד, מפולפל, שנון ובעיקר - מבריק. לאחר שהצליח ליצור
מוליך-על ולנסח את תורת הספקולטיביות שזיכו אותו בפרסים אדירים
והביאו לעושר גדול וכבוד אינסופי, יכל לשבת בביתו ולעסוק בכל
דבר שיעלה בראשו. החיים היו טובים.
זה היה יום בהיר וקו הרקיע היה מיוחד, כאילו העננים בשמיים
יצרו חץ אדיר שכיוון הרחק הרחק. קו רקיע זה האיץ בפרופסור לצאת
מהכרך ולנשום קצת אוויר. הוא תפס את אישתו המקסימה בשתי ידיים
וכששאלה לאן הולכים ענה - לאן שתוביל הרוח. הוא ביקש ממשרתו
הירקרק הנמוך לצחצח את נעליו והם יצאו להם לדרכם.
כל הדרך הפרופסור עקב בעיניו אחרי העננים שהלכו וצרו ונראה
שעמדו להסתיים פילוח של קו הרקיע הסב לחלוטין את תשומת ליבו של
הפרופסור לכביש ובאחת המכונית החליקה במדרון קטן. הפרופסור
מיהר לעלות במעלה המדרון שנראה היה תלול הרבה יותר וארוך הרבה
יותר ממה שמהמכונית נפלה, עד שהגיע למין ג'ונגל וראה ביקתת עץ.
הוא עצר את מכוניתו ודפק.
"יש שם מישהו?" נקש.
לא הייתה תשובה.
אישתו טופפה על כתפו.
"שנייה".
"יש פה מישהו?!" עתה דפק בחוזקה על הדלת.
אשתו עכשיו נעצה את ציפורניה בכתפו ולא בכדי - מכוניתם שקעה
בבוץ וצבועים החלו להתקדם לעברם...
"אנא מישהו!!" היכה באגרופיו בכל כוחו.
הדלת נפתחה ובפתחה עמד ילד ירוק. הפרופסור עיקם את פניו
ובתנועת ביטול הפטיר "תן לי להיכנס, ירוק" ודחף את הירוק לקצה
החדר. הוא ואשתו נחו על מצעי הקש של הירוק והפרופסור, כאילו
פנה לקיר אמר "יש לך פה טלפון, ירוק?" והילד הירוק, שפתו רוטטת
ועיניו דומעות קרא "אבא, בוא אבא".
משום מקום הגיח אדם ירוק, בערך בן גילו של הפרופסור.
"תביא לי טלפון, ירוק!"
אך האיש הירוק רק חייך.
האיש הכחול לא הבין מה זאת החוצפה הזאת ופנה להכות את הירוק
החוצפן, שלפתע הדהים
"שתוק. אידיוט."
האיש הכחול היה כל כך נדהם עד שלא יכל להוציא הגה מפיו.
"נכנסת לביתי אחרי שלא התראנו שנים, אך לא למגע כזה שאפתי. לא
לו ייחלתי. עתה - לך."
מי אתה, שאל האיש הכחול. מי אתה, השיב האיש הירוק, והוא ידע,
כן הוא ידע. ליבו של האיש הכחול פעם בעוז ואשתו שאלה אותו מה
קורה כאן והוא רק שתק. האיש הירוק חייך בשנית והמשיך להדהים את
האיש הכחול. הוא גילה לו שהוא הוא היה "סתם אחד" שאיתו הוא
התכתב עוד מימיו בתיכון ועד שגילה מחדש את העולם והוא היה זה
שתמך בו ועזר לו להגיע לגדולות. הוא גם הודיע לאיש הכחול שהוא
לא סתם הגיע אליו. שגם הוא, הירוק, יודע קצת על העולם.
הוא דחף את הכחול ואשתו מחוץ לדלת. האיש הכחול לא שמע את צעקות
אישתו שנקרעה לגזרים בידי הצבועים ולא חש בכאב מנשיכתם. הוא רק
מילמל-
"מי אתה.. מי אתה..."
"אני?" השיב הירוק בטרם סגר את הדלת, בפעם האחרונה שבה יראו
האיש הכחול את האיש הירוק זה את זה-
"אני בכלל מסיפור אחר".