אני מכריזה מלחמה.
אני דורשת לקבל בחזרה את הזכות לחייך ולצחוק
ולהיות מאושרת.
אני מתקיפה, את העצב, והדמעה
והכאב שעובר בי כל פעם שאני רואה אותך.
והעיניים שלא נפגשות
והמבטים התלויים על חוט דק אי שם באוויר.
אני רוצה לנצח, להיות מסוגלת, לחיות לבד, חזקה, לנצח.
אבל משאירה על אש קטנה את התקווה,
שיום אחד תבוא, ותבקש סליחה
ואני אוכל להרגע ולחייך.
בידיעה שאכפת לך, שאתה איתי.
בידיעה, שלמרות הדם והיזע, השגתי את שלי....
22.1.04. מי יתן, ויום אחד אני באמת אנצח. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.