|
רגעים קסומים כמו בועות סבון
מרחפים באויר ומתפוגגים
על מסילת הזמן המבושם
ונבלעים עם השקיעה
אל תוך הים.
רגעים מספר מתקבצים
בחמימות נוטפת אהבה,
מתחמקים מזרועותיי
נמסים בלהבה.
בחלל החדר
אוויר משותף
וזה מקיף אותי
כמו ארומטיות.
קסום.
חריצים של חוסר אנרגיה
נמלאים חמצן.
זה מפריע שהמילה נצח
תלויה באוויר
ולא קשורה לכאן.
מבט קטן
אקראי,
מעט מובן,
הופך לחידה לא פתורה
הופכת לי ל אסורה.
הופכים לבועות סבון
זה רק הכוכב של לבי
הטיפש, ממשיך קצת לחלום.
רגעים של חסד
נמסים שוב,
העולם החיצוני
ברגעים של חסד
אינו חשוב.
הגעגוע איש מתיש
אולי עובר אורח
שאינו צפוי
יורק כאב הצידה
ומשאיר את הלב חצוי. |
|
|
זשא"ה!?
זאת שרצחה את
הנשיא?
זאת שזללה את
החומוס?
זאת שהניסה את
העמלקים?
חרגול תוהה על
מהות הזשא"ה |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.