אני, יוחאי ושמעון ועוד כמה חבר'ה הלכנו לשחק כדורגל בשכונה.
שיחקנו, ותוך כדי הצקנו לאיציק השמן התימני שדיבר מצחיק.
באיזשהו שלב, איציק השמן התעצבן מההצקות שלנו ובעט את הכדור
לשכן של יעקב המשוגע.
יעקב המשוגע היה ידוע כמשוגע.
התעצבנתי על איציק וזרקתי עליו מסור חשמלי, והוא התחיל לבכות
כי זה פגע בו מאוד.
"ישמעאל, תראה מה עשית עכשיו!" אמר יוחאי.
"תתנצל, ישמעאל!" אמר שמעון.
"ותשבע שלא תעשה את זה שוב", אמר ילד שדומה לצביקה פיק.
"פסדר", אמרתי וביקשתי מאיציק השמן סליחה.
"זה נורא פוגע כשזורקים עליך מסור חשמלי", הוא אמר.
"אני מתנצל, איציק, אבל זה לא בשליטתי. זה רק בגלל שאתה שמן
תימני שמדבר מצחיק... אל תקח את זה באופן אישי."
"אוקיי, אני סולח", הוא אמר לי בנימה מפויסת.
"יופי, עכשיו לך תביא את הכדור או שאני מפוצץ אותך מכות."
"טוב", הוא אמר וקיפץ לחצר של יעקב המשוגע.
ואז התחילו ההתערבויות: אני שמתי 5 לירות שאיציק לא יעבור.
"אני שם בקבוק של גזוז + אנטנה של טלוויזיה על זה שהוא יעבור",
אמר יוחאי.
"אני שם שתי ביצים וקרטופעלך ואני אומר שהוא יעבור", אמר
שמעון.
"אני שם את התקליט האחרון של האבנים המתגלגלות ואני אומר שהוא
לא יעבור", אמר הילד הלא קשור ההוא שתמיד נדחף לכל דבר.
שאר הילדים התחילו להתעלל בגופה שהם מצאו ליד המגרש, אבל אנחנו
המשכנו להסתכל על איציק השמן התימני הזה בזמן שהוא מנסה, ואף
מצליח, לטפס על גדר התיל של יעקב המשוגע ולרדת לתוך החצר שלו.
לאחר כחמש דקות, הוא חזר עם הכדור, עם שישה בקבוקי גזוז וילד
קטן שאיבד את אמא שלו.
את הילד ואת הכדור הוא זרק אלינו ואנחנו תפסנו אותם, ועם שאר
הדברים הוא התמודד לבד (שתה את ששת בקבוקי הגזוז).
ואז יוחאי אמר: "רגע רגע רגע... אתה גנבת את הגזוז ואת הילד?
כי אם יתברר שכן, אנחנו נפנצ'ר אותך!"
"לא!" אמר איציק בבהלה "אני נשבע לך שלא! הילד בא ממול לבית
ושאל אותי אם אני יכול לעזור לו למצוא את אמא שלו, ובתמורה הוא
נתן לי את הבקבוקים האלה." הוא זרק את כל הבקבוקים שהיו לו
בידיים והם התנפצו על הרצפה.
"מה? אתם לא מאמינים לי?" הוא הסתכל עלינו, "הנה, תשאלו את
הילד!"
הוא אמר, ואני התנדבתי לשאול את הילד.
"ילד, אתה איבדת את אמא שלך והבטחת לילד השמן התימני הזה
בקבוקים אם הוא יעזור לך?", הילד לא ענה.
שמעון אמר לאיציק שהוא שקרן אבל איציק המשיך לטעון שהוא לא
משקר.
לבסוף קמתי ועשיתי מעשה.
שאלתי את איציק: "פינקי סוויר?"
והוא ענה לי: "פינקי סוויר", ליפפנו זרת בזרת ואז ידעתי שהוא
דובר אמת.
אח"כ הלכנו כולנו ביחד לאתר הפסולת הקרוב, הבערנו מדורה
והשלכנו את הגופה, שהסתבר לנו שהיתה הגופה של אמא של הילד
הקטן, לתוך האש.
משום מה, כשראה הקטן את גופתה של אמא שלו, הוא בכלל לא התרגש.
יום אחרי המקרה הזה חזרנו למגרש ויעקב המשוגע צרח עלינו שלא
נכנס לו יותר לחצר ושאם הוא יתפוס אותנו נכנסים לו לחצר, הוא
יהרוג אותנו.
זה באמת היה די מלחיץ, אבל מה שבאמת הדאיג אותי זה שהייתי חייב
ליוחאי ושמעון 5 לירות.