כשתוכל לספור על אצבע אחת את מספר האנשים שאתה חשוב להם - אז
תבוא לדבר איתי על בדידות.
כשתדבר איתי ולא אליי - אז תבוא, לדבר, איתי, על כנות.
אתה מעז לדבר איתי על כנות? אתה מעיז להגיד לי להיות כנה? לבוא
לדבר איתך? על מה? מי אתה שתרצה לי על כנות? מי אתה שתטיף לי
על כנות? אתה? מי אתה? מתחסד.
נכון, אתה עובר משהו. אי אפשר שלא לשים לב.
אבל אתה חייב להשלים עם זה וגם עם עצמך. תבין את המקום שלך,
הוא, כמוך, השתנה. כל כך הרבה זמן עבר מאז הפעם האחרונה
(והיחידה, אולי) שבאמת, אבל באמת, דיברנו. ונראה לי שלך זה
בכלל לא מפריע. ואולי כן. ואולי לא. אז אתה נוקט בשיטה שלי
ופותח בשיחה מגומגמת במקום בו לא תצטרך להתמודד איתי פנים אל
פנים, כאן ועכשיו.
אתה שם, בדרך כלל, אבל כמו איזו רוח, שכמעט לא קיימת - לראות
ולא לגעת. לא ניגש. לא אמיתי. שם - אבל לא פה.



22.1.2004